פאן-בבילוניזם: הרעיונות המרכזיים של ארבעה חוקרים מובילים
https://alexanderlevites.blogspot.com/2025/03/blog-post_94.html
פאן-בבילוניזם הוא זרם מחקרי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שטען כי התרבות הבבלית השפיעה באופן משמעותי על המיתוסים, הדתות והטקסטים המקודשים של המזרח הקרוב הקדום והמערב. ארבעה חוקרים מרכזיים עיצבו את הרעיונות הללו: פרידריך דליץ', פטר ינסן, אלפרד ירמיאס והוגו וינקלר.
פרידריך דליץ' (Friedrich Delitzsch, 1850–1922) – "בבל והתנ"ך"
פרידריך דליץ' (Фридрих Делич), אסיריולוג גרמני ופרופסור באוניברסיטת ברלין, זכור בעיקר בזכות הרצאותיו "בבל והתנ"ך" (1902), שהציתו מחלוקת עזה בחברה הגרמנית ובחוגים דתיים. הוא טען כי קשרים עמוקים קיימים בין טקסטים בבליים לתנ"ך, והצביע על דמיון בין מיתוסים על בריאת העולם ("אנומה אליש") והמבול ("אטרה-חסיס" ו"גילגמש") לבין סיפורי התנ"ך. דליץ' טען כי סיפורי התנ"ך הושפעו ממיתוסים בבליים, מה שהוביל לעימותים בין תומכי הפנוואבילוניזם למגיני ייחודיות התנ"ך.
ביקורת אנטי-יהודית של דליץ':
- מקור התנ"ך בבבל: דליץ' טען כי סיפורים, חוקים ורעיונות מוסריים בתנ"ך, כולל עשרת הדיברות, נלקחו מתרבות בבלית-אכדית/שומרית קדומה יותר.
- ביקורת על משה והתורה: הוא ערער על סמכותו של משה כמחוקק ייחודי, וטען כי החוקים המוסריים אינם התגלות אלוהית אלא מבוססים על מקורות אכדיים, כמו קוד חמורבי.
- תפיסה ריאליסטית של יהוה: דליץ' תיאר את אלוהי התנ"ך כהשאלה וטרנספורמציה של אלים מסופוטמיים, ובכך הטיל ספק בייחודיות התיאולוגית של יהוה.
- ערעור על רעיון הבחירה של עם ישראל: הוא ראה בטקסטים התנ"כיים תוצר של התפתחות אנושית ולא התגלות לעם נבחר.
- שפה ותרבות: דליץ' הדגיש כי השפה, התרבות והמיתולוגיה של העם היהודי מקורם בבבל, ואף שם האל – אֵל או יהוה – ניתן להסביר דרך שורשים אכדיים.
- ביקורת על עליונות התנ"ך: הוא מתח ביקורת על תיאולוגים פרוטסטנטים שראו בתנ"ך טקסט מוסרי מושלם, וטען כי דימויים תנ"כיים רבים הם אכזריים וארכאיים.
תגובה והאשמות באנטישמיות: הרצאותיו של דליץ' עוררו סערה בקרב תיאולוגים פרוטסטנטים, רבנים ואף הקיסר וילהלם השני, שתמך בו בתחילה אך לימים התנער ממנו. רבים ראו בביקורתו נימות אנטי-יהודיות, שכן הוא תקף באופן עקבי את יסודות המסורת היהודית. רעיונותיו אומצו והועצמו על ידי לאומנים ואנטישמים גרמנים בצורה מפורשת יותר.
מסקנה: למרות שדליץ' לא היה תועמלן אנטי-יהודי מובהק, דעותיו ערערו על ייחודיות התנ"ך וסמכותו, מה שנחשב כאיום על היהדות. הרצאותיו היו דוגמה מוקדמת לביקורת תנ"כית בשילוב עם רעיונות פנוואבילוניים, שהשפיעו על מחקרים מאוחרים במזרח הקרוב אך גם שימשו ככלי אידיאולוגי לאנטישמים בתחילת המאה ה-20.
פטר ינסן (Peter Jensen, 1861–1936) – אפוס גילגמש כמקור אוניברסלי
פטר ינסן (Петер Йенсен), מזרחן גרמני ופרופסור באוניברסיטת מרבורג, הרחיב את רעיונות הפנוואבילוניזם. הוא טען כי כמעט כל הסיפורים הדתיים החשובים של המזרח הקרוב הקדום מקורם ב"אפוס גילגמש". ינסן הדגיש דמיון בין דמויות כמו גילגמש ונח, וטען כי המיתוסים התנ"כיים מושרשים ישירות במסורת הבבלית. ספריו, "קוסמולוגיה של הבבלים" (1890) ו"גילגמש בספרות העולמית" (1906), חיזקו את התפיסה של השפעה בבלית נרחבת.
אלפרד ירמיאס (Alfred Jeremias, 1864–1935) – אסטרונומיה ומיתולוגיה
אלפרד ירמיאס (Альфред Йеремиас), אסיריולוג ותיאולוג גרמני, כומר לותרני בלייפציג ופרופסור באוניברסיטת לייפציג, התמקד בקשרים בין אסטרונומיה, מיתולוגיה ודת. הוא טען כי סמלים אסטרונומיים, כמו כוכבים ופלנטות, השפיעו על דמויות וסיפורים תנ"כיים, כולל מרכבת יחזקאל ומערכות קוסמיות בבליות. ב-1891 פרסם את התרגום הגרמני הראשון של "אפוס גילגמש". ירמיאס התנגד לגישה מבודדת במחקר האגיפטולוגיה והדגיש את הקשרים התרבותיים במזרח הקרוב.
הוגו וינקלר (Hugo Winckler, 1863–1913) – החיתים וקשרים גלובליים
הוגו וינקלר (Хуго Винклер), מזרחן-אסיריולוג גרמני, חקר את ההשפעות התרבותיות הבבליות על החיתים והציע את הרעיון של "מערכת תרבותית" משותפת שקישרה בין תרבויות המזרח הקרוב הקדום. תפיסותיו הרחיבו את נקודות המבט של הפנוואבילוניזם, והדגישו קשרים תרבותיים מוקדמים בין תרבויות שונות.
התנגדות הישועים ודעיכת הפנוואבילוניזם
הפנוואבילוניזם עורר תגובה חריפה מצד הכנסייה הקתולית, במיוחד הישועים, שראו בו איום על יסודות הדוגמה הנוצרית.
פרנץ קסאוור קוגלר (Franz Xaver Kugler, 1862–1929)
פרנץ קסאוור קוגלר (Франц Ксавер Куглер), ישועי, מתמטיקאי, אסטרונום ואסיריולוג, היה מבקר מרכזי של הפנוואבילוניזם. בספרו "Im Bannkreis Babels" הוא דחה את ההקבלות האסטרונומיות והמיתולוגיות של הפנוואבילוניסטים, וטען כי מסקנותיהם מבוססות על פרשנויות שגויות וטעויות כרונולוגיות. קוגלר שאף לשמר את השלמות התיאולוגית של הדוקטרינה הקתולית.
אסטרטגיית הישועים
הישועים, כחלק מהאליטה האינטלקטואלית הקתולית, פעלו באופן פעיל נגד התפשטות הפנוואבילוניזם, תוך שימוש במעמדם האקדמי והכנסייתי לתמיכה בתיאולוגיה המסורתית ולביקורת על התיאוריות החדשות. הם ראו בפנוואבילוניזם איום על סמכות הכתובים והמסורת הכנסייתית.
מסקנה
ארבעת החוקרים – פרידריך דליץ', פטר ינסן, אלפרד ירמיאס והוגו וינקלר – הגיעו למסקנה משותפת: התרבות הבבלית שימשה כמרכז דתי, מדעי ותרבותי שהשפיע עמוקות על התפתחות המיתוסים והדתות הקדומות. עם זאת, לאחר מלחמת העולם הראשונה ומותם של הדמויות המרכזיות, הפנוואבילוניזם דעך בהדרגה בשל ביקורת מצד הישועים, חוקרים אחרים וחוסר בראיות ארכיאולוגיות חדשות. כיום, הפנוואבילוניזם נתפס כשלב היסטורי במחקר הביקורתי של התנ"ך וחקר הדתות ההשוואתי, שהשפיע על מחקרים מאוחרים אך איבד את הרלוונטיות המדעית שלו.
המלצות למקורות נוספים
- אלפרד ירמיאס: Das Alte Testament im Lichte des Alten Orients – מחקר על השפעת התרבות הבבלית על התנ"ך.
- פרנץ קסאוור קוגלר: Im Bannkreis Babels – ביקורת על הפנוואבילוניזם מנקודת מבט אסטרונומית ותיאולוגית.
- הוגו וינקלר: Himmels- und Weltenbild der Babylonier – ניתוח הקוסמולוגיה הבבלית והשפעתה על דתות קדומות.
אם תרצו תרגומים של מקורות אלה או ציטוטים מסוימים מדליץ' בגרמנית, אנא ציינו.
תגובות