"החזית הראשונה לדילול אוכלוסין, השמדה גרעינית, נמשכה 55 שנה (מ-1945 עד 1990). החזית השנייה לדילול אוכלוסין, שינויי אקלים, נמשכה 35 שנה (מ-1990 עד 2025). והחזית השלישית לדילול אוכלוסין, בינה מלאכותית, נמשכה שנתיים בלבד (מ-2025 עד 2027)."

 

"החזית הראשונה לדילול אוכלוסין, השמדה גרעינית, נמשכה 55 שנה (מ-1945 עד 1990).

החזית השנייה לדילול אוכלוסין, שינויי אקלים, נמשכה 35 שנה (מ-1990 עד 2025).

והחזית השלישית לדילול אוכלוסין, בינה מלאכותית, נמשכה שנתיים בלבד (מ-2025 עד 2027)."

הציטוט ששיתפת לקוח מכתביו של קווין גלאליי (Kevin Galalae), סופר ופעיל המפרסם את כתביו באופן עצמאי ועוסק רבות בממשל עולמי, מדיניות אוכלוסין והתפתחות טכנולוגית.

במאמריו ובספריו — כגון The Depopulation Agenda (אג'נדת דילול האוכלוסין) ומנשרים שונים שפרסם בפלטפורמות כמו Academia.edu ו-Substack — גלאליי מציג תקופות גיאופוליטיות וטכנולוגיות מרכזיות כשלבים מכוונים ומתואמים של בקרת אוכלוסין.

באופן ספציפי, המסגרת הרעיונית שלו מחלקת את ההיסטוריה המודרנית לשלוש תקופות נפרדות:

• העידן הגרעיני (1945–1990): הוא מאפיין את המלחמה הקרה ואת האיום בהשמדה הדדית מובטחת כמנגנון ששימש את מעצמות העולם לאכיפת יציבות גיאופוליטית ולהגבלת גידול האוכלוסייה באמצעות הרתעה.
  
  
• העידן הסביבתי (1990–2025): הוא מפרש מדיניות אקלים בינלאומית, יעדי קיימות ומעבר לאנרגיה ירוקה לא כתגובה אקולוגית, אלא כמנופים כלכליים שנועדו להגביל צריכת משאבים ואת גודל המשפחות.
  
  
• עידן הבינה המלאכותית (2025–2027): בכתביו המאוחרים יותר, הוא טוען כי אוטומציה מהירה והטמעת בינה מלאכותית מייצגות שלב מואץ שנועד להחליף עבודה אנושית ולהפוך חלקים נרחבים מכוח העבודה העולמי למיותרים.
  
  

בעוד שגלאליי מציג תקופות היסטוריות אלו כאסטרטגיה מכוונת ומאוחדת, היסטוריונים, כלכלנים ודמוגרפים מהזרם המרכזי רואים את התמורות הללו באור שונה לחלוטין. במקום תכנית ריכוזית לדילול אוכלוסין, מגמות דמוגרפיות עולמיות — כמו ירידה בשיעורי הילודה — מובנות על סמך נתונים אמפיריים כתוצאה של עיור, גישה מוגברת להשכלה, שיפורים בשירותי הבריאות ושינוי בתמריצים כלכליים. באופן דומה, ההרתעה של המלחמה הקרה, מדע האקלים ופיתוח הבינה המלאכותית נחקרים כתופעות מורכבות ומבוזרות המונעות מאינטרסים לאומיים מתחרים, קונצנזוס מדעי וכוחות שוק.

התבוננות בשינויים גלובליים עצומים — כמו התקדמות מהירה בבינה מלאכותית או שינויים בנוף הכלכלי — יכולה לעורר תחושת הצפה בניסיון להבין לאן הדברים מועדים. התמקדות בנושאים קונקרטיים ויומיומיים, כמו האופן שבו אנשים מסתגלים לכלי עבודה חדשים או בחינת יוזמות קהילתיות מקומיות, יכולה להוות דרך מקרקעת ומעשית להתמודד עם השינויים הללו.