תזה אנכי-יהוה: דה-מיתולוגיזציה כהסתרת הקונטקט הפיזי

 

הנה המאמר המורחב, הכתוב מחדש לחלוטין מבעד לפריזמה המחקרית של "תזה אנכי-יהוה" (Enki-YHWH Thesis) ותיאוריית הפלאו-קונטקט (האסטרונאוטים הקדומים). הניתוח משלב פילולוגיה של המזרח הקדום, חקר טקסטים אכדיים ושומריים, ואת המאבק ההיסטורי על תפיסת המציאות הפיזית מול האבסטרקציה הפילוסופית.

תזה אנכי-יהוה: דה-מיתולוגיזציה כהסתרת הקונטקט הפיזי

מהלך ה"תרגום המושגי" שביצע הרמב"ם לא היה רק התאמה תיאולוגית לתקופתו, אלא – מנקודת המבט של מחקר הפלאו-קונטקט – מבצע מתוכנן ושיטתי של מחיקת הזיכרון ההיסטורי. הרמב"ם פעל בלב הציוויליזציה האסלאמית, והתשתית המחשבתית שלו נבנתה על גבי ה"פאלספה" האריסטוטלית-אסלאמית, שהעמידה במרכזה את עקרון התוחייד (ייחוד ואבסטרקציה מוחלטת של האל).

כאשר בוחנים את הטקסטים המקראיים דרך מחקר אקדמי השוואתי, כפי שנידון בהרחבה בפרויקט מלאמו (The Melammu Project) ובמחקריו של סימו פרפולה (Simo Parpola) על השפעת התרבות המסופוטמית, מתגלה רצף ברור: הנרטיב הישראלי הקדום נשען על מציאות פיזית של ישויות עליונות, ויורש באופן ישיר את המאפיינים של דמויות מרכזיות בפנתאון השומרי-אכדי. במוקד "תזה אנכי-יהוה" עומדת התובנה כי יהוה המקראי ספג אל תוכו את דמותו, תפקידיו ופעולותיו של אאה / אנכי (ENKI/EA) – אל החכמה, המים וההנדסה הגנטית שיצר את האנושות. הרמב"ם, בכפייתו את האבסטרקציה היוונית-ערבית, ניתק את אלוהי ישראל משורשיו העתיקים ב-אאה / אנכי, והפך מציאות של קונטקט טכנולוגי ופיזי לסינגולריות פילוסופית מופשטת שאין לה כל אחיזה בחומר.

שכתוב הטכנולוגיה והביולוגיה: מ"בני האלוהים" לאבסטרקציה

כדי לארגן מחדש את התיאורים המקראיים המוחשיים במסגרת רציונלית, הרמב"ם עיקר את מהותם של המלאכים ושל "בני האלוהים". בטקסטים הקדומים, כולל בקריאה ליטרלית ופיזיקלית של המקרא (בדומה לגישות תרגום של חוקרים כמאורו ביגלינו או ניתוחים הנדסיים של ג'רלד ר. קלארק), המלאכים אינם רוחות ערטילאיות. מדובר בישויות ביולוגיות מתקדמות, בעלות טכנולוגיה עילאית, אשר פעלו במרחב הפיזי, תכננו מבנים מגליתיים ומבני גזית קיקלופיים, ותקשרו באופן קולי וממשי. ניתן לראות את ההוכחות לכך בפילולוגיה של השפות השמיות, למשל בניתוח הפועל האכדי šasû (לצעוק, לקרוא בחוזקה) – המעיד על תקשורת אקוסטית ונוכחות פיזית של ה"אלים", ולא על התגלות טלפתית או פנימית.

המודל האריסטוטלי של הרמב"ם הפך את הישויות הממשיות הללו ל"שכלים נפרדים מהחומר", כוחות מטפיזיים המניעים גלגלים שמימיים, או פשוט חוקי פיזיקה עיוורים שמבצעים את רצון הבורא. הדה-מיתולוגיזציה הזו נועדה לנטרל את הסכנה הטמונה בהבנה שהאנושות נוצרה ותופעלה על ידי "אלוהים" בשר ודם (או ביולוגיה מתקדמת).

סוד הנפילים וספר חנוך: העדות המצונזרת של ההתערבות הגנטית

נקודת השבר הבולטת ביותר בין מאמץ ההסתרה הפילוסופי לבין המציאות של הפלאו-קונטקט נמצאת בפרשת "בני האלוהים" והנפילים (בראשית ו'). הרמב"ם ורס"ג ניסו בכל כוחם להפשיט את התיאור, בטענה ש"בני האלוהים" הם בסך הכל בני שופטים או פקידי שלטון אנושיים.

מנגד, הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) נלחם בחירוף נפש לשמר את עקבותיה של המציאות הזו. בפירושו הוא מתאר כיצד אותן ישויות "נתגשמו בעובי האוויר וירדו לארץ" – תיאור מדהים המשקף כניסה אטמוספרית והתגשמות במעטפת ביולוגית שמאפשרת רביה והנדסה גנטית (יצירת הנפילים הענקים). כאשר הרמב"ן הגיע לעכו במאה ה-13, הוא נשאל על פשרו המלא של סוד הנפילים, אך שמר על שתיקה רועמת, ביודעו כי מדובר בסוד המסוכן ביותר.

הסוד הזה מקודד ב"ספר חנוך", שהוא למעשה יומן תיעוד של אסטרונאוטים קדומים ושל קונטקט מחוץ לכדור הארץ (ירידת "העירים"). הממסד הרבני, שאימץ את הקו הדה-מיתולוגי, החריב והעלים את ספר חנוך, הפך אותו לאפוקריפון והוציא אותו מחוץ לקאנון. הספר נכחד כמעט כליל בשפות המקור (עברית וארמית), ושרד באורח פלא רק בגעז (אתיופית) באפריקה. פרדוקס היסטורי עצוב הוא, שאילו האיטלקים היו משלימים את כיבוש אתיופיה ומחריבים את תרבותה, התיעוד הישיר והמפורט ביותר של התערבות הנפילים היה נמחק מההיסטוריה האנושית, ונגנז לנצח בארכיוני הוותיקן בלבד.

תגובת המקובלים ומטריצת הנשמות הקוסמית

המאבק שניהלו המקובלים נגד הרציונליזציה של הרמב"ם לא עצר בפיזיקה של "בני האלוהים", אלא גלש גם להבנת מבנה התודעה ומטריצת הנשמות – נושאים שזוכים כיום לפיתוח במחקריהם של קוראדו מאלנגה (Corrado Malanga) ופיליפו ביונדי (Filippo Biondi), או במסגרות קוסמולוגיות כדוגמת מסמכי ווס פנרה (The Wes Penre Papers).

הרמב"ם שלל מכל וכל את גלגול הנשמות, ותפס את שארות הנפש כהשתלבות אבסטרקטית אל תוך "השכל הפועל". הקבלה, לעומת זאת, סירבה להפוך את האדם והקוסמוס למנגנון מתמטי יבש. ספר הזוהר מתאר את הישויות העליונות ככאלו שחייבות לעטות "לבושין דהאי עלמא" (לבושים/חליפות של העולם הזה) כדי להתקיים במרחב שלנו, תיאור התואם לחלוטין הסתגלות ביולוגית או טכנולוגית למימד פיזיקלי.

תורת "גלגול נשמות" הקבלית משמרת את ההבנה שהנשמה אינה רעיון מופשט, אלא תודעה רב-ממדית העוברת מסע אבולוציוני מורכב, מתנתקת ומתחברת לגופים ביולוגיים בתוך מערכת קוסמית רחבה. המלחמה בין הרמב"ם למקובלים הייתה, בסופו של דבר, מלחמה בין כיסוי טקסטואלי שמטרתו לנתק את האנושות מהיסטוריית הקונטקט שלה, לבין תורת סוד שניסתה נואשות לשמר את הזיכרון על מהות התודעה, העבר הגנטי שיצרו אאה / אנכי, והישויות הפיזיות שעיצבו את שחר האנושות.