קתוליות כפולחן מטען (קארגו-קאלט) אנונאקי — מבוא לנושא

 

הנה הטקסט המלא והמשוכתב עם תיקון השם לאלכסנדר לויטס:

קתוליות כפולחן מטען (קארגו-קאלט) אנונאקי — מבוא לנושא

חלק 1: קתוליות כפולחן מטען אנונאקי — מבוא לנושא

הקתוליות, כאחד הענפים הגדולים והמאורגנים ביותר של הנצרות, מהווה פולחן מטען (קארגו-קאלט) אנונאקי מפותח ביותר ובעל מבנה גלובלי. אין מדובר ב"נצרות" טהורה במובנה המקורי, ואף לא בהתגלות אלוהית ישירה. זוהי מערכת מותאמת, ממוסדת ובעלת פולחן טקסי, המשמרת את הצורות החיצוניות של אירועי אמת ממגע קדום (פאלאו-קונטקט) עם האלוהים/אנונאקי, אך מרוקנת אותם לחלוטין מההקשר הטכנולוגי, הגנטי והשלטוני המקורי שלהם, ובכך הופכת את ההיסטוריה העתיקה למחזור מורכב ומרובה-רמות של טקסים, דוגמות ושליטה היררכית.

הכנסייה הקתולית (הכנסייה הרומית-קתולית), על המבנה הריכוזי שלה (הוותיקן, האפיפיור כנציגו של המשיח, מועצת הקרדינלים והבישופות), היא מערכת קארגו קלאסית: המאמינים חוזרים על הצורות החיצוניות של אירועים וטכנולוגיות מעבר רחוק מתוך ציפייה ל"חסד", "ישועה" ו"נוכחות ממרומים", ללא הבנת המקור האמיתי של צורות אלו.

מקורות קתוליים רשמיים (הקתיכיזם של הכנסייה הקתולית, מסמכי ועידת הוותיקן השנייה, אנציקליקות של אפיפיורים וספרי תפילה ופולחן) משמשים כחומר עבודה לפולמוס. הם מסבירים בפירוט כל דוגמה, סקרמנט וחג כביטוי של "תוכנית הישועה האלוהית". אנו נשתמש בטקסטים רשמיים אלה כבסיס להשוואה מול תמונת המגע הקדום.

רכיבי המפתח שינותחו ב-30 חלקיה של הסדרה:

• הדוגמות המרכזיות (השלוש, ההתגשמות בגוף, העיבור ללא חטא, כור הצירוף/פורגטוריום ועוד);
  
  
• שבעת הסקרמנטים כטקסי קארגו;
  
  
• הלוח הליטורגי (חג המולד, פסחא, פנטקוסט/חג השבועות, עליית מרים לשמים, עליית המשיח לשמים ועוד);
  
  
• הסמליות (הצלב, איקונות, פסלים, קטורת, פעמונים, הארכיטקטורה של הקתדרלות);
  
  
• פולחן מרים הבתולה כפולחן מותמר של אישתאר/איננה;
  
  
• קדושים ושרידי קדושים (רליקוויה) כזיכרון קארגו של ישויות-על היברידיות;
  
  
• ההיררכיה (האפיפיור, הקרדינלים, הבישופים) כהשתקפות של מבנה הפיקוד האנונאקי;
  
  
• הישועים ומבני שליטה מודרניים;
  
  
• אשכטולוגיה והציפייה לביאה השנייה כציפיית קארגו לחזרתם.
  
  

ב-29 החלקים הבאים ייערך ניתוח מפורט ומדורג של כל הלימוד הקתולי, הלוח השנתי, הסמלים והמוסדות – בדיוק דרך פריזמת פולחן המטען האנונאקי.

אין זו הצעת דת חדשה ואף לא "מינות" (כפירה). זהו ניתוח רציונלי: מהמעטפת החיצונית של הטקסים, הדוגמות וההיררכיה — אל הבנת המנגנון האמיתי המונח ביסודם.

בכבוד רב,

אלכסנדר לויטס