מתייחסים אלינו כמו אל מטומטמים גמורים. יום-יום מטפטפים לנו לאוזן את הג'ינגל המתקתק הזה: "מה שטוב לאירופה, טוב לנו". מנסים למכור לנו את הבלוף שסירוס מכון התקנים והסרת חסמי היבוא הם כביכול "דאגה לכיס" ו"מלחמה ביוקר המחיה".
יום-יום מטפטפים לנו לאוזן את הג'ינגל המתקתק הזה: "מה שטוב לאירופה, טוב לנו". מנסים למכור לנו את הבלוף שסירוס מכון התקנים והסרת חסמי היבוא הם כביכול "דאגה לכיס" ו"מלחמה ביוקר המחיה".
בפועל, פשוט מפרקים לנו את קו ההגנה האחרון. בחסות "ליברליזציה של השוק", מציפים את הארץ במטען חורג של פלסטיק רעיל, מזון מעובד עמוס כימיקלים, אלקטרוניקה פולטת קרינה ומוצרים מסוכנים לילדים. הביקורת בגבולות חוסלה, ו"הפיקוח בתוך המדינה" הוא בדיחה עצובה.
וזו לא סתם חלמאות בירוקרטית — זה חלק מתהליך הרבה יותר גדול. משמידים אותנו בשקט מבפנים, ומקצרים לנו את תוחלת החיים ואיכות החיים בכל החזיתות:
מזון ומוצרי צריכה: פעם לפחות עשו כאילו בודקים בטיחות. היום, תחת הכסות של "תקנים אירופיים", שופכים עלינו זבל טכני וכימיקלים שהורסים את המערכת החיסונית וההורמונלית עוד מילדות.
רפואה ו"בריאות הציבור": תזכרו באיזו אגרסיביות דחפו לנו ניסויים רפואיים בלתי נגמרים תחת המסווה של "הגנה על בריאות הציבור".
סביבה ומשאבים: מרעילים אותנו במיקרו-פלסטיק, מזהמים את המים, מרססים את השדות בגלייפוסאט, ובמקביל מספרים לנו מעשיות על "מעבר ירוק" ואכילת חרקים.
לחץ דיגיטלי ונפשי: סטרס מתמשך ומתוכנן, משברים מלאכותיים, מחירי עתק ודיגיטליזציה מוחלטת — הכל בנוי כדי שאדם לא יחיה, אלא רק ישרוד וייישבר הרבה לפני גיל הפרישה.
מדובר במנגנון אחד, מתוכנן היטב, לצמצום אוכלוסין. שוללים מאיתנו בשקט את החסינות הטבעית, את הסביבה הנקייה ואת המזון האמיתי. כשדוחפים לציבור עם הזיכרון ההיסטורי שלנו את הסיסמה "מה שטוב לאירופה...", זו כבר לא סתם אטימות — זה סרקזם ציני ואפל. מעבירים אותנו תהליך של דילול שקט דרך שגרת היומיום.
תגובות