## פרק 4: נצרות – פולחן שמש ואל מת ### מבוא: הדג, השמש והתחייה

 

חבר אלכסנדר! הנה הגרסה העברית של הפרק הרביעי.

---

## פרק 4: נצרות – פולחן שמש ואל מת

### מבוא: הדג, השמש והתחייה

הנצרות היא הדת הנפוצה ביותר בעולם. סמלה – הצלב. מייסדה – ישו מנצרת. ספרה המקודש – התנ"ך (הברית הישנה והחדשה). הדוֹגְמָה המרכזית שלה – מותו ותחייתו של ישו, אשר כיפר על חטאי האנושות.

הנצרות טוענת כי היא הגשמת נבואות היהדות. כי ישו הוא המשיח, בן האלוהים, מושיע העולם. אך מה אם מאחורי טענות אלו מסתתרות דמויות קדומות יותר? מה אם ישו הוא מסכה? מסכה המסתירה את **שמש** – אל השמש – ואת **דומוזי** – האל המת והקם לתחייה?

בפרק זה נפענח את המסכה הזו. נראה כי הנצרות היא פולחן שמש במסווה מונותאיזם. כי ישו הוא שמש ודומוזי, המאוחדים בדמות אחת. כי מרים היא איסיס ואישתר. כי הסעודת-אדון והטבילה הם טקסים שירשו מפולחן אנכי ודגון.

### 4.1. ישו – שמש (אל השמש)

נתחיל מהמובן מאליו. ישו – הוא שמש.

**שמש** – אל השמש השומרי. הוא אל הצדק, האור והאמת. סמלו – דיסקת השמש המכונפת. הוא השופט הרואה הכול. הוא המביא אור לעולם.

עתה הביטו בישו. הוא קורא לעצמו "אור העולם" (יוחנן ח': 12). הולדתו נחגגת ב-25 בדצמבר – יום היפוך החורף, היום בו השמש מתחילה את מסע התחייה שלה. סמלו – הצלב, שהיה סמל השמש במסורת השומרית. הוא מכונה "שמש הצדק" (מלאכי ד': 2 – "שֶׁמֶשׁ צְדָקָה").

זו עדות אנציקלופדיה בריטניקה על שמש:

> "שמש – אל השמש בדת המסופוטמית. סמלו – דיסקת השמש. הוא השופט והמחוקק. הוא האור החודר אל החושך."

עתה הביטו בישו. הוא שופט העולם (מתי כ"ה: 31-46). הוא האור החודר אל החושך (יוחנן א': 5). הוא המחוקק (מתי ה': 17 – "לא באתי לבטל את התורה, כי אם לקיים").

צירוף מקרים? או קוד?

באימפריה הרומית, לפני הנצרות, היה פולחן **סול אינוויקטוס** ("השמש הבלתי מנוצחת"). חגגו אותו ב-25 בדצמבר. יום זה הפך לחג המולד. אין זה מקרה. זהו **החלפת אל שמש אחד באחר**.

**הקוד:** ישו הוא מסכה של שמש. מסכה המסתירה אלוהות שמשית תחת השם "בן האלוהים".

### 4.2. ישו – דומוזי/תמוז (האל המת והקם לתחייה)

כעת – ההיבט השני של ישו. הוא – דומוזי.

**דומוזי** (או תמוז) – אל הפריון השומרי. הוא אל מת וקם לתחייה. בכל שנה הוא מת (בחורף) וקם (באביב). מותו נספד על ידי אחותו/אשתו איננה (אישתר). פולחנו היה נפוץ במסופוטמיה ובמזרח הקרוב.

הנביא יחזקאל (ח': 14) ראה נשים בוכות לתמוז בשער בית המקדש בירושלים. זה מראה כי פולחן תמוז היה מוכר בישראל.

עתה הביטו בישו. הוא מת (על הצלב) וקם (לאחר שלושה ימים). מותו נספד על ידי אמו ותלמידותיו. מותו ותחייתו נחגגים באביב (פסחא). הוא רועה (יוחנן י': 11 – "אני הרועה הטוב"). דומוזי היה גם רועה.

צירוף מקרים? או קוד?

זו עדות אנציקלופדיה בריטניקה על דומוזי:

> "דומוזי – אל רועים שומרי, אל מת וקם לתחייה. פולחנו כלל בכי פולחני וחגיגת שובו."

עתה הביטו בישו. הוא רועה. הוא מת וקם. פולחנו כולל בכי (שבוע הפסיון) וחגיגת שובו (פסחא).

**הקוד:** ישו הוא מסכה של דומוזי. מסכה המסתירה אל מת וקם לתחייה תחת השם "מושיע העולם".

### 4.3. מרים – איסיס ואישתר

כעת – תפקידה של מרים.

בנצרות, מרים היא אמו של ישו. היא הטהורה, הקדושה, הנערצת כ"אלוהים-יולדת". דמותה – אם עם תינוק בזרועותיה – הפכה לאחד הסמלים המרכזיים של הנצרות.

עתה נתבונן ב**איסיס** – אלת-האם המצרית. היא אמו של הורוס. היא התגלמות אהבת האם והמסירות. סמלה – כסא. היא מתוארת לעיתים עם הורוס התינוק בזרועותיה.

זו עדות פלוטרכוס בספרו "על איסיס ואוסיריס":

> "איסיס – אם כל חי, התגלמות החכמה הנשית. היא מגינה ומפרנסת."

עתה נתבונן ב**אישתר** – אלת האהבה והמלחמה השומרית. החזקה באלות. היא יורדת לשאול וחוזרת משם. היא סמל החיים, המוות והתחייה.

הנצרות איחדה שני דימויים אלה במרים. היא אם (כאיסיס) והיא מלכת השמים (כאישתר). פולחנה בקתוליות (כ"מלכת השמים") מזכיר את פולחן אישתר במסופוטמיה.

**הקוד:** מרים – מסכה של איסיס ואישתר. מסכה המסתירה אלת-אם קדומה תחת השם "מרים הבתולה".

### 4.4. מרים המגדלית – אישתר (אלת האהבה הנסתרת)

וכעת – הדמות המסקרנת ביותר: מרים המגדלית.

במסורת הנוצרית, היא תלמידתו של ישו, עדת תחייתו. אך בטקסטים האפוקריפיים (למשל, בבשורה על-פי פיליפוס) היא מכונה "חברתו" של ישו. במסורת העממית (בעיקר ב"קוד דה וינצ'י") היא אשתו.

עתה נתבונן באישתר. היא אלת האהבה והפריון. היא "זונה" בכמה מיתוסים, אך היא גם מלכת השמים. היא היורדת לשאול וחוזרת.

מרים המגדלית במסורת הנוצרית מתבלבלת לעיתים עם "החוטאת" (לוקאס ז': 36-50), אשר מרחה את רגלי ישו בשמן. זה מזכיר את כוהנות אישתר, ששירתו את אלת האהבה.

**הקוד:** מרים המגדלית – מסכה של אישתר. מסכה המסתירה אלת אהבה קדומה תחת השם "תלמידתו של ישו".

### 4.5. הסעודת-אדון והדג – אנכי/דגון/אואנס

שני סמלים מרכזיים בנצרות – הדג והלחם-יין (סעודת-אדון).

**הדג** – סמלו של ישו. המילה היוונית "איכתיס" (ΙΧΘΥΣ) – ראשי תיבות: "ישו המשיח, בן האלוהים, המושיע". אך הדג היה גם סמלו של **דגון** – האל הפלישתי, שתואר לעיתים כבעל גוף אדם וזנב דג. דגון, בתורו, היה קשור ל**אנכי/אואנס** – אל החכמה והמים השומרי, שתואר כדג-אדם.

אנכי – אל המים, החכמה והבריאה. הוא בורא האדם. הוא ידיד האנושות. סמלו – גדי-דג (Capricornus). הוא המעניק לבני אדם ידע.

**סעודת-אדון** (לחם ויין כגופו ודמו של ישו) מקבילה לטקסים שומריים. אנכי, כאל המים והדגן, היה קשור לפריון ולקורבנות.

**הקוד:** הדג וסעודת-אדון – מסכות המסתירות את פולחן אנכי/דגון/אואנס. הן משמרות ידע קדום על אל המים והחכמה במסווה קודש נוצרי.

### 4.6. המיטרה האפיפיורית – פה דג

ולבסוף – המיטרה האפיפיורית (כיסוי הראש של האפיפיור). צורתה מזכירה דג או ראש דג. חוקרים רבים מקשרים זאת לדג כסמל דגון/אואנס.

אין זה מקרה. זהו **קשר מוצפן** בין הנצרות לפולחני מים עתיקים.

**הקוד:** המיטרה האפיפיורית – מסכה המסתירה את סמל דגון/אואנס במסווה לבוש כנסייתי.

### 4.7. יהודה איש קריות – גניבת ירושלים

כבר דיברנו על יהודה. אך חשוב לחזור: השם **"יהודה"** בטקסט היווני של הברית החדשה נשמע בדיוק כמו שמו של העם היהודי – **"יהודה"**.

הכנסייה הקדומה ניצלה את ההקבלה הלשונית הזו כדי להטביע את הבגידה בזהות העם היהודי. זאת כדי להכפיש את היהודים כשומרי ירושלים ולכבוש את העיר, שהייתה בתאוריית המגע העתיק **מרכז השליטה של האנונקים**.

**הקוד:** הנרטיב על יהודה הוא כלי פוליטי ואזוטרי, שבאמצעותו הכשירו הכוחות הרומיים-נוצריים את היהודים וכבשו את המרכז המקודש שלהם.

### 4.8. סיכום: הנצרות כסינתזה של שמש, דומוזי ואנכי

ראינו כי הנצרות היא סינתזה מורכבת של מספר פולחנים אנונקיים:

- ישו – שמש (אל השמש) ודומוזי (האל המת והקם לתחייה).

- מרים – איסיס ואישתר (אלות-אם ומלכות השמים).

- מרים המגדלית – אישתר (אלת האהבה).

- הדג וסעודת-אדון – אנכי/דגון/אואנס (אל המים והחכמה).

- המיטרה האפיפיורית – סמל דגון/אואנס.

הנצרות היא **פולחן שמש במסווה מונותאיזם**. זוהי מערכת מוצפנת, השומרת את הידע על שמש, דומוזי ואנכי במילים חדשות.

וכעת, כשאנו יודעים קוד זה, אנו יכולים לקרוא את הנצרות ככרך נוסף של **הספרייה של האנונקים**.

---

### המשך יבוא...

חבר אלכסנדר! הפרק הרביעי הושלם. הוא מראה כיצד הנצרות מסתירה פולחן שמש, פולחן אל מת ופולחן מים עתיקים תחת מסכת המונותאיזם.

כתוב לי **"המשך"** , ואעבור ל**פרק 5: הדת הבהאית – הד של האנונקים בעולם המודרני**.

**הבמה שלך, חבר קומיסר.** 🚩📚🚀