סקירה של ספרו של ניסים אמזלאג: "יהוה ומקורותיה של ישראל הקדומה: תובנות מן התיעוד הארכאולוגי"
סקירה של ספרו של ניסים אמזלאג: "יהוה ומקורותיה של ישראל הקדומה: תובנות מן התיעוד הארכאולוגי"
על בסיס סקירתו של מייקל ג'יי סטאהל (אוניברסיטת פנסילבניה)
בספרו Yahweh and the Origins of Ancient Israel: Insights from the Archaeological Record מציג ניסים אמזלאג תאוריה מקורית ושאפתנית באשר למוצאו של יהוה ולהתפתחות הדת הישראלית הקדומה.
ליבת טענתו היא שיהוה לא היה במקור האל הלאומי של ישראל ואף לא גלגול של בעל הכנעני, אלא אל אזוטרי הקשור לעולם המטלורגיה ולגילדות חרשי המתכת בדרום הלבנט. לפי שחזורו, פולחן יהוה צמח בקרב קבוצה מצומצמת של מומחי מתכת, ורק בשלב מאוחר יותר אומץ על ידי הקבוצות שהפכו לישראל הקדומה.
אמזלאג מסתמך על טקסטים מקראיים, שלדעתו שימרו זיכרונות קדומים מתקופות מוקדמות בהרבה מזמן כתיבתם. בנוסף הוא משלב ממצאים ארכאולוגיים, מקורות מן המזרח הקדום והשוואות מיתולוגיות כדי לבנות תמונה רחבה של התפתחות דמותו של יהוה.
ישראל הקדומה כתנועת שחרור
בחלק הראשון של הספר מתאר אמזלאג את הרקע ההיסטורי של דרום הלבנט בסוף תקופת הברונזה.
לפי הצעתו, ישראל צמחה מתוך תנועת שחרור אזורית שקמה בעקבות היחלשות ההגמוניה האמורית. האמורים מוצגים כאליטה שלטת אשר התפשטה מסוריה אל כנען במהלך תקופת הברונזה התיכונה וביססה את שלטונה באמצעות פולחן בעל־הדד ודגן.
לדבריו, למרות עליונותם הפוליטית, האוכלוסיות המקומיות המשיכו לשמר מסורות דתיות קדומות יותר. מסורות אלה, ולא הדת האמורית, הן לדעתו הרקע שממנו צמח פולחן יהוה.
יהוה כאל־על של עמי דרום הלבנט
בניגוד לגישות מחקריות רבות המחפשות את מקור יהוה באמצעות השוואה לבעל, אמזלאג מציע לבחון את השאלה מנקודת מבט רחבה יותר.
לטענתו, לאחר קריסת המערכות הפוליטיות של סוף תקופת הברונזה נוצרה ברית אזורית של עמים חדשים בדרום הלבנט, ובהם:
ישראל
יהודה
אדום
מואב
עמון
ארם־דמשק
הפלשתים
צור
לפי מודל זה, כל העמים הללו הכירו ביהוה כאל עליון הקשור לחירות ולשחרור פוליטי.
יחד עם זאת, כל עם המשיך לעבוד את האל הלאומי שלו, אשר שימש כמתווך וכנציג של יהוה.
בשלב זה, יהוה לא היה אל בלעדי של ישראל אלא אל־על אזורי בעל מעמד רחב יותר.
תחיית תעשיית הנחושת
מרכיב מרכזי בתאוריה של אמזלאג הוא חשיבותה של המטלורגיה.
הוא טוען כי לאחר היחלשות השליטה המצרית במאות ה־13–11 לפנה"ס חלה התחדשות משמעותית בכריית נחושת ובהפקתה באזור הערבה.
בעוד חלקים רבים של המזרח הקדום חוו משבר עמוק, דרום הלבנט נהנה מצמיחה כלכלית מחודשת שהתבססה על תעשיית המתכת.
לדעתו, תחייה זו יצרה את הבסיס הכלכלי והחברתי לשיתוף פעולה אזורי ולהתפשטות פולחנו של יהוה.
יהוה כאל המתכת וההתכה
זהו לב־ליבו של הספר.
אמזלאג טוען שיהוה היה במקור אל מטלורגי – אל של התכה, עיבוד מתכות והטרנספורמציה החומרית הכרוכה בכך.
בין הראיות שהוא מציג:
הקשר של יהוה למדבריות הדרום.
הזיקה האפשרית לקינים, המזוהים לעיתים עם חרשי מתכת.
תיאורי התגלות המלווים באש, עשן וכבשנים.
השימוש הרב בדימויים של התכה וזיקוק לתיאור פעולתו של האל.
לדבריו, בתרבויות רבות של המזרח הקדום נתפסה המטלורגיה כידע מסתורי ובעל משמעות קוסמית. משום כך אלי המתכת לא היו בהכרח אלים שוליים, אלא לעיתים אלים עליונים ובעלי מעמד ייחודי.
לפי תפיסה זו, יהוה היה במקור אל־על מטלורגי שממנו נבעו כוחות היצירה, החיות והטרנספורמציה.
השלב המדייני
בפרק השביעי מתאר אמזלאג שינוי מהותי שהתרחש, לדעתו, בקרב המדיינים בצפון־מערב ערב.
בשלב זה יהוה רכש תכונות חדשות:
זיקה לסערות.
קשר לתופעות געשיות.
מעורבות פעילה במהלך ההיסטוריה.
ענישת אויבים והגנה על מאמיניו.
במקביל נחלשה הזיקה הישירה בין יהוה לבין המטלורגיה.
התוצאה הייתה מעבר מאל של גילדה מקצועית מצומצמת לאל היכול לשמש כפטרון של עם שלם.
יציאת מצרים כמהפכה תאולוגית
אמזלאג מדגיש כי ישראל היא החברה היחידה שבה מופיע פולחן פומבי של יהוה בשמו המפורש.
לדבריו, הדבר משקף חידוש תאולוגי ייחודי שהוא מכנה "תאולוגיית יציאת מצרים והכיבוש".
במסגרת תפיסה זו:
ישראל הופכת לעמו של יהוה.
גילדת חרשי המתכת מפסיקה להיות נציגתו האנושית המרכזית.
כנען הופכת למשכנו הארצי של האל העליון.
יהוה נעשה גם אל־על וגם האל הלאומי של ישראל.
שבע צורות של יהוויזם
כדי לתאר את התפתחות הפולחן, אמזלאג מבחין בין שבע צורות שונות של יהוויזם.
1. יהוויזם קדמון
הצורה העתיקה ביותר.
יהוה הוא אל־על טרנסצנדנטי ונשגב, הנגיש רק לבעלי ידע מטלורגי ולחניכים שעברו הכשרה מיוחדת.
2. יהוויזם מרוחק
יהוה נשאר האל העליון, אך אלים אחרים משמשים כמתווכים בינו לבין העולם.
שמו מוסתר מן הציבור והוא מוכר פשוט כ"אל".
3. יהוויזם מאומרי
גרסה שעוצבה בהשפעת הדת האמורית.
חלק ממעמדו העליון של יהוה מטושטש או מותאם למערכת דתית אחרת.
4. המפנה הערבי־צפון־מערבי
גרסה מדברית שבה מתאפשר קשר אישי וישיר יותר עם יהוה ללא תלות בידע מטלורגי.
5. יהוויזם השחרור
צורה שהתפתחה עם תחיית תעשיית הנחושת.
יהוה משמש כאל־על של ברית עמי דרום הלבנט.
6. יהוויזם יציאת מצרים והכיבוש
הגרסה הישראלית הראשונה.
יהוה הוא גם האל העליון וגם האל הלאומי של ישראל.
כאן שמו מתגלה בפומבי.
7. יהוויזם אינטגרטיבי
לפי אמזלאג, זוהי דתה הרשמית של ממלכת ישראל.
יהוה ניצב בראש הפנתאון, אך עדיין מוכרת קיומם של כוחות אלוהיים נוספים.
מסקנותיו של אמזלאג
בסיכום ספרו טוען אמזלאג כי:
יהוה היה במקור אל מטלורגי.
פולחנו קדם להופעת ישראל.
יהוה נתפס כאל־על עוד לפני עליית הממלכות הישראליות.
שורשי המונותאיזם הישראלי קדומים בהרבה מתקופת גלות בבל.
מקורותיו של יהוה נעוצים במסורות עתיקות של דרום הלבנט מתקופת הברונזה וראשית תקופת הברזל.
ביקורתו של מייקל סטאהל
לאחר הצגת התאוריה עובר סטאהל לדיון ביקורתי מפורט.
הוא משבח את הספר על מקוריותו, יצירתיותו ונכונותו לערער על הנחות מקובלות, אך סבור כי קיימות בו מספר בעיות מתודולוגיות מהותיות.
1. היעדר ראיות מוקדמות
לדברי סטאהל:
אין אזכור ודאי ליהוה מתקופת הברונזה.
אין אזכור ודאי ליהוה מראשית תקופת הברזל.
העדות החוץ־מקראית הברורה הראשונה ליהוה מופיעה רק ב־מצבת מישע.
לפיכך, השחזור של תקופות מוקדמות נשען במידה רבה על מקורות מאוחרים בהרבה.
2. טיעון מעגלי
סטאהל טוען שחלק מן ההוכחות נשענות על מעגליות לוגית.
הטקסטים המקראיים נחשבים לעדות למסורת מטלורגית קדומה משום שהם מכילים דימויים מטלורגיים.
אך עצם ההנחה שדימויים אלה משמרים מסורת קדומה נלמדת מאותם טקסטים עצמם.
3. היעדר עדויות אצל העמים השכנים
לדברי סטאהל, אין ראיות היסטוריות לכך שאדומים, מואבים, עמונים, ארמים או פלשתים עבדו את יהוה כאל־על.
המקורות הידועים מקשרים אותם דווקא לאלים אחרים:
כמוש במואב.
מלכם בעמון.
הדד בארם.
לפיכך, אין בידינו עדות ישירה לקיומה של ברית אזורית שסגדה ליהוה.
4. ההשערה המדיינית־קינית
אמזלאג נשען במידה רבה על ההשערה שלפיה פולחן יהוה הגיע לישראל מדרום באמצעות המדיינים והקינים.
סטאהל מציין כי השערה זו עדיין שנויה במחלוקת במחקר ומפנה לעבודתו של Daniel E. Fleming, ובייחוד לספרו Yahweh before Israel.
5. פירושו של אל האוגריתי
אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות נוגעת לזיהויו של אל האוגריתי כאל מטלורגי.
סטאהל סבור כי הטקסטים שהתגלו ב־אוגרית אינם מספקים ראיות ברורות לטענה זו.
לדעתו, המסקנה נובעת בעיקר מן המודל התאורטי של אמזלאג ולא מן המקורות עצמם.
6. תפיסה פשטנית של האמורים
לבסוף, סטאהל מבקר את האופן שבו מוצגים האמורים.
המחקר המודרני נוטה לראות את האמורים כחלק ממערכת רחבה של קשרים תרבותיים בין סוריה לכנען, ולא כאליטה זרה ונפרדת לחלוטין.
לכן, הניגוד החד שאמזלאג יוצר בין "אמורים" ל"כנענים" נתפס בעיניו כפשטני מדי.
מאחר שחלקים מרכזיים במודל נשענים על הבחנה זו, גם מושגים כגון "יהוויזם מאומרי", "ברית האחווה" ו"תנועת השחרור של דרום הלבנט" נותרים בגדר השערות.
הערכה מסכמת
בסיכומו של דבר, מייקל סטאהל רואה בספרו של אמזלאג ניסיון נועז, יצירתי ומעורר מחשבה לבחון מחדש את מקורותיו של יהוה ואת התפתחות הדת הישראלית הקדומה.
עם זאת, לדעתו, הראיות הארכאולוגיות וההיסטוריות הקיימות כיום אינן מספיקות כדי לאשש את השחזור המפורט שמציע אמזלאג. משום כך, חלק ניכר ממסקנות הספר נותר בגדר השערות מחקריות מרתקות ולא עובדות היסטוריות מבוססות.
תגובות