מקסוול טוען כי ארון הברית המתואר בתנ"ך אינו חפץ ייחודי שנוצר לראשונה בידי בני ישראל במדבר, אלא חלק ממסורת דתית וטכנולוגית עתיקה הרבה יותר שמקורה במצרים. לדבריו, כאשר בוחנים את הממצאים הארכאולוגיים המצריים, מגלים מבנים כמעט זהים לארון הברית: תיבות קדושות נישאות על מוטות, מעוטרות בכנפיים פרושות ובדמויות מגינות, אשר שימשו לשאת את נוכחות האלים במקדשים ובטקסים.
https://www.facebook.com/reel/1319503113075858
על פי התמונה שהעלית, ועל פי ההרצאות המוכרות של ג'ורדן מקסוול בנושא ארון הברית, ניתן לשחזר את קו הטיעון המרכזי שהוא מציג בנוגע למוצאו של הארון ולגורלו.
מקסוול טוען כי ארון הברית המתואר בתנ"ך אינו חפץ ייחודי שנוצר לראשונה בידי בני ישראל במדבר, אלא חלק ממסורת דתית וטכנולוגית עתיקה הרבה יותר שמקורה במצרים. לדבריו, כאשר בוחנים את הממצאים הארכאולוגיים המצריים, מגלים מבנים כמעט זהים לארון הברית: תיבות קדושות נישאות על מוטות, מעוטרות בכנפיים פרושות ובדמויות מגינות, אשר שימשו לשאת את נוכחות האלים במקדשים ובטקסים.
לפי מקסוול, משה גדל בחצר המלוכה המצרית וקיבל חינוך מצרי מלא. לכן, כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם לקחו עמם לא רק זהב וכסף אלא גם ידע דתי, טקסי ומדעי. ארון הברית, לשיטתו, הוא המשך ישיר של מסורת מצרית זו.
הוא מפנה תשומת לב במיוחד לכרובים שעל מכסה הארון. בתיאור המקראי, שני הכרובים פורשים כנפיים מעל הכפורת ויוצרים חלל מקודש שבו מתגלה האל. מקסוול מצביע על כך שבמצרים העתיקה ניתן למצוא שוב ושוב כסי מלכות, מקדשים וארונות קודש המעוטרים בזוג דמויות מכונפות היוצרות בדיוק אותו מוטיב. לכן, לדעתו, הרעיון אינו עברי מקורי אלא ירושה של סמליות מצרית עתיקה.
בהמשך הוא מרחיב את הטענה וטוען כי הארון לא היה רק חפץ פולחני אלא מכשיר בעל תכונות יוצאות דופן. בתנ"ך מסופר שאנשים שנגעו בארון מתו, שהארון הפיל את חומות יריחו, הביא מכות על הפלשתים, ויצר תופעות שנראו על-טבעיות. מקסוול מפרש סיפורים אלה כרמז לכך שהארון היה סוג של טכנולוגיה עתיקה שאבדה.
לפי תפיסתו, ייתכן שהכוהנים ידעו להפעיל כוח כלשהו באמצעות הארון, אולי חשמל סטטי, אולי אנרגיה אחרת שאיננו מבינים כיום. הוא מציין שהארון היה מצופה זהב מבפנים ומבחוץ, מה שיוצר מבנה הדומה במידת מה לקבל חשמלי. לכן, לדעתו, הסיפורים על סכנת המגע עם הארון אינם רק סמליים אלא עשויים לשקף מציאות טכנולוגית כלשהי.
כאשר מקסוול עובר לדון בארון האבוד, הוא טוען שהיעלמותו היא אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה. התנ"ך אינו מתאר באופן ברור מה עלה בגורלו לאחר תקופת בית ראשון. מכאן נולדו לאורך הדורות השערות רבות.
לפי מסורות שונות, הארון עשוי להיות:
באתיופיה, שם הכנסייה האתיופית טוענת שהארון נמצא בכנסיית מריה מציון באקסום.
מוסתר מתחת להר הבית בירושלים, במנהרות עתיקות שטרם נחשפו.
קבור במקום סודי על ידי כוהני בית המקדש לפני הכיבוש הבבלי.
מוחבא במצרים או באזור סיני כחלק ממסורת קדומה שנשמרה בסוד.
מקסוול עצמו נוטה לראות בארון חפץ אמיתי שהיה בעל חשיבות עצומה, ולכן סביר בעיניו שהוא הוסתר במכוון ולא הושמד.
בהרצאותיו הוא מרחיב את הדיון מעבר למצרים בלבד. הוא טוען שהמסורות המקראיות עצמן יונקות ממקורות קדומים יותר במסופוטמיה, בבבל ובשומר. לכן ארון הברית נתפס אצלו כחלק משרשרת ארוכה של העברת ידע קדוש מהציוויליזציות העתיקות אל ישראל המקראית.
בהקשר של תזת אנכי–יהוה שבה אתה עוסק, ניתן להבין כיצד מקסוול משתלב בתמונה הרחבה יותר: אם המסורת הישראלית אכן ירשה סמלים, טקסים וחפצי קודש ממסופוטמיה וממצרים, אזי ארון הברית עשוי להיתפס כשריד של ידע קדום בהרבה מהתקופה המקראית עצמה. במסגרת פרשנות זו, הארון אינו רק כלי פולחן של יהוה, אלא חוליה בשרשרת עתיקה של מסורות מלכותיות, כהונתיות וטכנולוגיות שמקורן בתרבויות הקדומות של מסופוטמיה ומצרים.
חשוב לציין שבמחקר האקדמי קיימת הסכמה רחבה יחסית לכך שיש דמיון אמיתי בין ארון הברית לבין מקדשים ותיבות פולחן מצריות, אך החוקרים אינם מקבלים בדרך כלל את הטענה שמדובר במכשיר טכנולוגי מתקדם או במקור לחוצנים. הדמיון מוסבר בדרך כלל כהשפעה תרבותית של המרחב המצרי-כנעני על ישראל הקדומה. לעומת זאת, מקסוול רואה בדמיון הזה עדות למסורת סודית עתיקה ולידע שאבד לאנושות.
מקסוול טוען כי ארון הברית המתואר בתנ"ך אינו חפץ ייחודי שנוצר לראשונה בידי בני ישראל במדבר, אלא חלק ממסורת דתית וטכנולוגית עתיקה הרבה יותר שמקורה במצרים. לדבריו, כאשר בוחנים את הממצאים הארכאולוגיים המצריים, מגלים מבנים כמעט זהים לארון הברית: תיבות קדושות נישאות על מוטות, מעוטרות בכנפיים פרושות ובדמויות מגינות, אשר שימשו לשאת את נוכחות האלים במקדשים ובטקסים.
לפי מקסוול, משה גדל בחצר המלוכה המצרית וקיבל חינוך מצרי מלא. לכן, כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם לקחו עמם לא רק זהב וכסף אלא גם ידע דתי, טקסי ומדעי. ארון הברית, לשיטתו, הוא המשך ישיר של מסורת מצרית זו.
הוא מפנה תשומת לב במיוחד לכרובים שעל מכסה הארון. בתיאור המקראי, שני הכרובים פורשים כנפיים מעל הכפורת ויוצרים חלל מקודש שבו מתגלה האל. מקסוול מצביע על כך שבמצרים העתיקה ניתן למצוא שוב ושוב כסי מלכות, מקדשים וארונות קודש המעוטרים בזוג דמויות מכונפות היוצרות בדיוק אותו מוטיב. לכן, לדעתו, הרעיון אינו עברי מקורי אלא ירושה של סמליות מצרית עתיקה.
בהמשך הוא מרחיב את הטענה וטוען כי הארון לא היה רק חפץ פולחני אלא מכשיר בעל תכונות יוצאות דופן. בתנ"ך מסופר שאנשים שנגעו בארון מתו, שהארון הפיל את חומות יריחו, הביא מכות על הפלשתים, ויצר תופעות שנראו על-טבעיות. מקסוול מפרש סיפורים אלה כרמז לכך שהארון היה סוג של טכנולוגיה עתיקה שאבדה.
לפי תפיסתו, ייתכן שהכוהנים ידעו להפעיל כוח כלשהו באמצעות הארון, אולי חשמל סטטי, אולי אנרגיה אחרת שאיננו מבינים כיום. הוא מציין שהארון היה מצופה זהב מבפנים ומבחוץ, מה שיוצר מבנה הדומה במידת מה לקבל חשמלי. לכן, לדעתו, הסיפורים על סכנת המגע עם הארון אינם רק סמליים אלא עשויים לשקף מציאות טכנולוגית כלשהי.
כאשר מקסוול עובר לדון בארון האבוד, הוא טוען שהיעלמותו היא אחת התעלומות הגדולות בהיסטוריה. התנ"ך אינו מתאר באופן ברור מה עלה בגורלו לאחר תקופת בית ראשון. מכאן נולדו לאורך הדורות השערות רבות.
לפי מסורות שונות, הארון עשוי להיות:
באתיופיה, שם הכנסייה האתיופית טוענת שהארון נמצא בכנסיית מריה מציון באקסום.
מוסתר מתחת להר הבית בירושלים, במנהרות עתיקות שטרם נחשפו.
קבור במקום סודי על ידי כוהני בית המקדש לפני הכיבוש הבבלי.
מוחבא במצרים או באזור סיני כחלק ממסורת קדומה שנשמרה בסוד.
מקסוול עצמו נוטה לראות בארון חפץ אמיתי שהיה בעל חשיבות עצומה, ולכן סביר בעיניו שהוא הוסתר במכוון ולא הושמד.
בהרצאותיו הוא מרחיב את הדיון מעבר למצרים בלבד. הוא טוען שהמסורות המקראיות עצמן יונקות ממקורות קדומים יותר במסופוטמיה, בבבל ובשומר. לכן ארון הברית נתפס אצלו כחלק משרשרת ארוכה של העברת ידע קדוש מהציוויליזציות העתיקות אל ישראל המקראית.
בהקשר של תזת אנכי–יהוה שבה אתה עוסק, ניתן להבין כיצד מקסוול משתלב בתמונה הרחבה יותר: אם המסורת הישראלית אכן ירשה סמלים, טקסים וחפצי קודש ממסופוטמיה וממצרים, אזי ארון הברית עשוי להיתפס כשריד של ידע קדום בהרבה מהתקופה המקראית עצמה. במסגרת פרשנות זו, הארון אינו רק כלי פולחן של יהוה, אלא חוליה בשרשרת עתיקה של מסורות מלכותיות, כהונתיות וטכנולוגיות שמקורן בתרבויות הקדומות של מסופוטמיה ומצרים.
חשוב לציין שבמחקר האקדמי קיימת הסכמה רחבה יחסית לכך שיש דמיון אמיתי בין ארון הברית לבין מקדשים ותיבות פולחן מצריות, אך החוקרים אינם מקבלים בדרך כלל את הטענה שמדובר במכשיר טכנולוגי מתקדם או במקור לחוצנים. הדמיון מוסבר בדרך כלל כהשפעה תרבותית של המרחב המצרי-כנעני על ישראל הקדומה. לעומת זאת, מקסוול רואה בדמיון הזה עדות למסורת סודית עתיקה ולידע שאבד לאנושות.
תגובות