נחושתא: נחשת הנחושת הנשכחת של האלה הגדולה

קריאה פמיניסטית בסיפור יהוה, אשרה והמסורות הקדומות של המזרח הקדום

המסורת המקראית מספרת שמשה הרים במדבר את נחש הנחושת – נחושתן. כל מי שהוכש על ידי נחשים והביט בו, נרפא וניצל ממוות.

בדרך כלל הדמות הזו נתפסת כסמל של ישועה אלוהית. אולם אפשר לשאול שאלה אחרת: מדוע אנו מניחים מיד שמדובר בנחש זכר? מדוע לא בנחשה? ומדוע היה הסמל הזה כה חשוב עד שמאות שנים לאחר מכן ראה המלך חזקיהו צורך להשמיד אותו יחד עם האשרה?

ייתכן שלפנינו שריד אחרון של מסורת עתיקה בהרבה – מסורת האלה הגדולה, שקדמה לדת המקראית וששרידיה המשיכו להתקיים גם בתוך הפולחן הישראלי הקדום.

---

לפני חוה הייתה איננה

כדי להבין את שורשי הסיפור, יש לחזור אלפי שנים אחורה, הרבה לפני משה ואברהם.

במיתולוגיה השומרית מופיע סיפור עץ החולופו (Huluppu Tree).

האלה איננה נוטעת עץ קדוש על גדות הפרת וממתינה שיגדל כדי להכין ממנו את כס מלכותה ואת מיטתה.

אולם בתוך העץ מתיישבים שלושה יצורים:

• ציפור אנזו;

• לילית;

• ונחש השוכן בשורשי העץ.

זהו אחד המיתוסים העתיקים ביותר הידועים לנו מהמזרח הקדום.

כאן מופיעה לראשונה שלישייה סמלית מרתקת:

אלה – עץ החיים – נחש.

מאוחר יותר, בסיפור גן עדן המקראי, מופיעים שוב אותם מרכיבים:

• אישה;

• עץ קדוש;

• נחש.

אלא שבניגוד לסיפור השומרי, שבו הנחש הוא חלק מן העולם הקדוש של האלה, במקרא הופך הנחש בהדרגה לדמות של פיתוי וחטא.

ייתכן שאנו עדים כאן למהפך דתי עמוק: סמל קדום של חכמה וחיים הופך לסמל של מרד וסכנה.

---

הנחש כסמל של החכמה הנשית

בתרבויות רבות של העולם העתיק הנחש לא סימל רוע.

להפך.

הוא סימל:

• חכמה;

• ריפוי;

• פוריות;

• התחדשות;

• חיי נצח.

הנחש משיל את עורו ונולד מחדש.

לכן הוא הפך לסמל של תחייה ושל כוח החיים.

משום כך הוא מופיע שוב ושוב לצד אלות:

• איננה בשומר;

• אישתר בבבל;

• חתחור ואיזיס במצרים;

• עשתרת ואשרה בכנען.

הנחש היה אחד מסמליה המרכזיים של האלה הגדולה.

---

מאיננה לאשרה

במשך אלפי שנים השתנו שמות האלות, אך הסמלים נותרו דומים.

איננה הפכה לאישתר.

אישתר השפיעה על דמותה של עשתרת.

ובמקביל התקיימה אשרה – אם האלים במסורת הכנענית.

הארכאולוגיה מלמדת שבתקופת בית ראשון רבים בישראל וביהודה לא ראו ביהוה אל בודד לחלוטין.

בכמה כתובות מפורסמות מופיע הביטוי:

"ליהוה ולאשרתו"

עבור התאולוגיה המונותאיסטית המאוחרת זהו ביטוי בעייתי.

אך הוא מעיד שבזיכרון הדתי של חלק מהאוכלוסייה המשיכה להתקיים דמות נשית הקשורה ליהוה.

ייתכן שאשרה ייצגה את הפן האימהי, הפורה והמחיה של האלוהות.

---

נחושת, תמנע וחתחור

כאן מצטרפת חוליה נוספת לסיפור.

המילה "נחושתן" קשורה ישירות למילה "נחושת".

בעברית הקדומה קיימת זיקה לשונית ברורה:

• נחש;

• נחושת;

• נחושתן.

שלוש המילים נובעות מאותו שורש.

מרכז הנחושת החשוב ביותר בדרום הלבנט היה באזור תמנע.

שם התגלה מקדש מצרי שהוקדש לאלה חתחור.

חתחור לא הייתה אלת מלחמה.

היא הייתה אם.

מינקת.

מרפאה.

מגינת החיים.

אם מקבלים את ההשערה שהמטלורגיה מילאה תפקיד מרכזי בפולחן הקדום של יהוה, אפשר לראות רצף סמלי אפשרי:

חתחור → נחושת → מטלורגיה → נחשה קדושה → נחושתא.

---

כשכואב צועקים "אמא"

ישנה אמת אנושית עמוקה.

כאשר אדם נמצא בסכנת חיים, הוא אינו צועק בדרך כלל:

"פילוסופיה!"

"מדינה!"

"חוק!"

הוא צועק:

"אמא!"

זהו אחד הארכיטיפים הקדומים ביותר בתודעה האנושית.

האם הגדולה היא המגינה, המרפאה והמושיעה.

וזו בדיוק פעולתה של נחושתא במדבר.

היא אינה מענישה.

היא אינה שופטת.

היא אינה משמידה.

היא מרפאה.

היא מצילה חיים.

במובן זה היא מזכירה הרבה יותר את סמליה של האלה הגדולה מאשר את דמותו של אל לוחם ושופט.

---

מנחושתן לנחושתא

אולי הגיע הזמן לחשוב מחדש על הדמות הזו.

לא כעל "נחש הנחושת".

אלא כעל נחושתא – נחשת הנחושת.

סמל נשי עתיק של חיים, חכמה וריפוי.

שריד רחוק למסורת קדומה שהחלה הרבה לפני הופעת ישראל.

מאיננה ועץ החולופו.

דרך אישתר.

אשרה.

חתחור.

ומשם אל מדבר סיני.

---

חזקיהו מוחק את זכר האלה

החלק המרתק ביותר בסיפור מופיע בתקופת המלך חזקיהו.

המקרא מספר שחזקיהו השמיד:

• את הבמות;

• את המצבות;

• את האשרה;

• ואת נחושתן.

מבחינה סמלית קשה להתעלם מהעובדה ששני סמלים מרכזיים של העולם הדתי הנשי נעלמים יחד:

האשרה – העץ הקדוש.

נחושתא – הנחשה הקדושה.

והרי כבר במיתוס העתיק של איננה הופיעו יחד:

עץ ונחש.

אם אכן נשמר כאן הד רחוק של מסורת עתיקה, הרי שרפורמת חזקיהו איננה רק מהלך של ריכוז הפולחן בירושלים.

היא מסמלת גם את סיומו של עידן שבו התקיימו לצד יהוה גם סמלים נשיים של קדושה, ריפוי ופוריות.

---

קריאה אלטרנטיבית

בקריאה זו ניתן לראות רצף מיתולוגי ארוך:

איננה → עץ החולופו → הנחש הקדוש → אישתר → אשרה → חתחור → נחושת תמנע → נחושתא → "יהוה ואשרתו" → רפורמת חזקיהו → היעלמות הפן הנשי של האלוהות.

לפי פרשנות זו, נחושתא איננה סתם חפץ פולחני עתיק.

היא הזיכרון האחרון של מסורת קדומה שבה הנחשה לא הייתה סמל לחטא, אלא שומרת החיים, מעניקת החכמה ומרפאת בני האדם.

זהו טקסט פרשני־מיתולוגי המשלב מוטיבים ממסורות שונות של המזרח הקדום. הוא אינו מייצג את הקונצנזוס המחקרי, אלא מציע קריאה סמלית ופמיניסטית אפשרית של הדמויות והמיתוסים העתיקים.