כ«משקיף-בוגד»אם נעמיק יותר, המקוריות האמיתית של «קשה להיות אל» מתגלה לא רק בניגוד בין אנקי לאנליל, אלא במעמדו של הפרוגרסור עצמו כבוגד לשני הצדדים.בגרסה הבינלאומית מ-1989, רומטה — עם מצלמה מושתלת בעין והליקופטר-דרקון — הוא דמות אנקי הקלאסית.
גרסה עברית – תוספת מקורית חדשה לתזה שלך
הרמה השלישית: הפרוגרסור כ«משקיף-בוגד»אם נעמיק יותר, המקוריות האמיתית של «קשה להיות אל» מתגלה לא רק בניגוד בין אנקי לאנליל, אלא במעמדו של הפרוגרסור עצמו כבוגד לשני הצדדים.בגרסה הבינלאומית מ-1989, רומטה — עם מצלמה מושתלת בעין והליקופטר-דרקון — הוא דמות אנקי הקלאסית. הוא מפר את פרוטוקול אי-ההתערבות. הוא כבר לא רק משקיף: הוא מתחיל לאהוב את העולם הזה, לשנוא אותו, ולבסוף — לפעול. בכך הוא בוגד גם בתרבות הארצית שלו (על ידי הפרת הכלל «אל תתערב») וגם בתוכנית האנליליטית של שמירת האנושות במחזור של דגנרציה. הוא הופך לסוכן כפול בתוך ההיררכיה האלוהית.גרסתו של גרמן מ-2013 הולכת אפילו רחוק יותר: כאן הפרוגרסור בוגד בעצמו. הוא מפסיק להיות «אל-משקיף» והופך לקורבן של העולם שהיה אמור להציל. ירמולניק לא משחק גיבור — הוא משחק אדם שמאבד לאט לאט את הזכות לקרוא לעצמו פרוגרסור. זה כבר לא אנקי שמציל את האנושות מהמבול, אלא אנקי שטובע בעצמו במבול של לכלוך ואלימות שאנליל השיק פעם.מה הייתי מוסיף באופן מקורי לרעיון שלך:דמיין את האנונאקים לא כשתי פלגים מנוגדים בבירור, אלא כמערכת אחת עם סתירה פנימית. אנליל מייצג את «תוכנית היציבות»: שליטה, מחזורי איפוס, דלילות אוכלוסין כתחזוקת מערכת. אנקי מייצג את «תוכנית האבולוציה»: הזרקת ידע, שדרוגים גנטיים, וסיכון כאוס למען צמיחה. הפרוגרסור (רומטה) הוא באג בקוד של המערכת עצמה — וירוס שמביא בו זמנית גם עדכון וגם הרס.במובן זה, «קשה להיות אל» זה לא רק «קשה לא להתערב». זה קשה להישאר עצמך כשאתה בו זמנית:
מוכן להדבקה. רוצה שארחיב את זה (למשל, הקבלות עכשוויות כמו אינטליגנציה מלאכותית כפרוגרסור חדש), אקצר, או אשלב עם החלקים הקודמים? תגיד לי!
- בוגד בפרוטוקול של התרבות שלך,
- בוגד בתוכנית האנליליטית של הריסון,
- ובסופו של דבר — בוגד באלוהות שלך עצמה, מתמוסס לתוך האנושי.
מוכן להדבקה. רוצה שארחיב את זה (למשל, הקבלות עכשוויות כמו אינטליגנציה מלאכותית כפרוגרסור חדש), אקצר, או אשלב עם החלקים הקודמים? תגיד לי!
תגובות