אני באופן אישי מעדיף את הגרסה הבינלאומית מ-1989 — הסרט המשותף של הבמאי פטר פליישמן (Es ist nicht leicht, ein Gott zu sein / «קשה להיות אל»). זהו פרויקט גרמני-מערבי-סובייטי-צרפתי-שוויצרי שנותר הרבה יותר נאמן למסגרת המדע הבדיוני המפורשת של הרומן של האחים סטרוגצקי.בגרסה הזו הטכנולוגיה המתקדמת של הפרוגרסור נחשפת בגלוי בתוך העולם הביניימי של ארקנאר. מצלמת וידאו מושתלת בעינו של רומטה — זהו ממשק מוח-מחשב אמיתי שמשדר בזמן אמת את כל מה שהפרוגרסור רואה אל חללית במסלול
גרסה עברית — בלוק חדש לתזה שלךהגרסה הבינלאומית מ-1989 והעוצמה הוויזואלית שלה
אני באופן אישי מעדיף את הגרסה הבינלאומית מ-1989 — הסרט המשותף של הבמאי פטר פליישמן (Es ist nicht leicht, ein Gott zu sein / «קשה להיות אל»). זהו פרויקט גרמני-מערבי-סובייטי-צרפתי-שוויצרי שנותר הרבה יותר נאמן למסגרת המדע הבדיוני המפורשת של הרומן של האחים סטרוגצקי.בגרסה הזו הטכנולוגיה המתקדמת של הפרוגרסור נחשפת בגלוי בתוך העולם הביניימי של ארקנאר. מצלמת וידאו מושתלת בעינו של רומטה — זהו ממשק מוח-מחשב אמיתי שמשדר בזמן אמת את כל מה שהפרוגרסור רואה אל חללית במסלול. כמו כן מופיע הֶלִיקוֹפְּטֶר שיורד באופן דרמטי והופך מאוחר יותר בפי המקומיים לאגדות על דרקון יורק אש. האלמנטים האלה יוצרים תמונה רב-שכבתית, כמעט ארכיאולוגית: אתה רואה בו זמנית את המציאות הביניימית הגסה ואת המבנים הבלתי נראים (אך מדי פעם בולטים) של תרבות גבוהה יותר שמתערבת מלמעלה.מרקם התמונה של הסרט דינמי ומגלה. המצלמה שוקעת לתוך לכלוך, זיעה ואלימות, אבל ההופעות הפתאומיות של טכנולוגיה גיאומטרית ומתכתית — החללית במסלול, ההליקופטר-דרקון, המצלמה בעין — יוצרות דיסוננס קוגניטיבי חזק. זה כאילו אתה צופה בצוות הנדסה אנונאקי שמוטמע בעולם פראי: כלים של דיוק והארה מוקפים בוץ, דם ובורות. הטכנולוגיה הגלויה נותנת לפרוגרסור אורה "אלוהית" מוחשית.בניגוד חד לכך עומדת הגרסה שיצאה ב-2013 של אלכסיי גרמן. היא מסירה בכוונה כמעט את כל הסמנים המדע-בדיוניים והופכת לסיוט בלתי פוסק, מחניק בסגנון ברויגל-בוש: זרם אינסופי של גופות מעוותות, צואה, מוגלה ואגרסיה פרימיטיבית, שצולמה בתקריבים רועדים וגולמיים. לאוניד ירמולניק בתפקיד דון רומטה נראה כאדם שמתפרק לאט לאט — פניו הופכות למסכה של זעם בקושי מרוסן, גועל ושיגעון מתקרב. צופים ומבקרים מתארים את הגרסה הזו לעיתים קרובות כמענישה פיזית ורגשית: «כמעט בלתי נסבל», «מבחן קולנועי של סיבולת», «דוחה אבל היפנוטי».השוואה בין שתי התמונות מגלה שתי חוויות קולנועיות שונות מאוד של אותה דילמה. הגרסה מ-1989 מדגישה את הזרות של המבקר ואת הפלא המכני של ההתערבות, מה שהופך את המטאפורה «פרוגרסור = אל» לישירה ויזואלית וקלה לחיבור עם נושאי אסטרונאוטים עתיקים. הסרט של גרמן, לעומת זאת, טובל את הצופה לעומק במחיר החושי והרגשי, ומאלץ אותנו להרגיש בעצמנו את אותה חנק וחוסר אונים כמו המשקיף. האחד מראה את המכונות של «האלים», השני מראה איך זה מרגיש להיות אחד מהם בעולם הזה.התחושות האישיות שלי אחרי צפייה בשתי הגרסאות (עם העדפה חזקה לגרסה הבינלאומית מ-1989) הן תערובת של התרגשות ועצב כבד. הסרט המוקדם נותן תחושה מרגשת של זיהוי: בדיוק כאלה דימויים וטכנולוגיות מצפים לראות אצל פרוגרסור דמוי-אנקי שיורד עם טכנולוגיה ותבונה עליונות. ההפיכה של ההליקופטר לדרקון והממשק בעין משדרים באופן מושלם איך טכנולוגיה מתקדמת הופכת למיתוס. עם זאת, גם כאן הלכלוך והאלימות המתקרבים יוצרים אווירה מדכאת. גרסת גרמן מעצימה את זה לרמה כמעט טראומטית: המשחק של ירמולניק הופך למראה כואבת של הקונפליקט הפנימי שכל שומר אמת חייב להתמודד איתו. הרושם הכללי משאיר עצבות עמוקה — התפעלות מהשאפתנות של שני הבמאים וצער על המחיר הבלתי נמנע של משחק באל בעולם עוין.הדו-קיום של שתי החזונות האלה מעשיר את הנושא Progressors–Truth-Keepers בתזה שלך: שני שפות קולנועיות שונות מעבירות את אותם קודים עתיקים — האחת דרך גילוי טכנולוגי ברור יותר, השנייה דרך טבילה פסיכולוגית גולמית. יחד הן ממחישות את המתח הנצחי של ההתערבות: האם אתה רואה את הכלים או רק מרגיש את כובדם המכריע.
מוכן להעתקה. אם צריך קיצור, הרחבה או שינויים — תגיד!
מוכן להעתקה. אם צריך קיצור, הרחבה או שינויים — תגיד!
תגובות