לא, בנו של הרמב"ם (הראב"ם – רבי אברהם בן הרמב"ם, 1186–1237) לא התאסלם. הוא נשאר יהודי אדוק, מנהיג (נגיד) הקהילה היהודית במצרים, רופא, פרשן, פילוסוף והוגה דעות – אבל כן הושפע עמוקות מסופיות

לא, בנו של הרמב"ם (הראב"ם – רבי אברהם בן הרמב"ם, 1186–1237) לא התאסלם. הוא נשאר יהודי אדוק, מנהיג (נגיד) הקהילה היהודית במצרים, רופא, פרשן, פילוסוף והוגה דעות – אבל כן הושפע עמוקות מסופיות (מיסטיקה אסלאמית), וניסה לשלב אלמנטים ממנה ביהדות כדי "לחזק" את האמונה. זה עורר פולמוסים קשים, כולל האשמות שהוא "מנסה לאסלם" את בתי הכנסת. רקע קצר על הראב"ם
  • בנו היחיד של הרמב"ם, נולד במצרים כשהאב כבר היה בן 51.
  • בגיל 18 (אחרי פטירת אביו ב-1204) ירש את תפקיד הנגיד (ראש היהודים במצרים) ואת תפקיד הרופא של הסולטן האיובי.
  • כתב חיבורים רבים: פירוש לתורה (על דרך הפשט), "מלחמות ה'" (הגנה על "מורה נבוכים" של אביו), "המספיק לעובדי ה'" (ספר מוסר גדול בערבית-יהודית), תשובות הלכתיות ועוד.
הקשר ל"עיקרי האמונה" של הרמב"םהרמב"ם ניסח את י"ג העיקרים (בפירוש המשניות, פרק חלק) כיסודות מחייבים: מציאות ה', אחדותו, שלילת גשמיות, נבואה, תורה מן השמים, משיח, תחיית המתים וכו'. הכופר בהם – אפיקורוס, יוצא מכלל ישראל. הראב"ם הגן עליהם בכל כוחו. הוא ראה באביו "הנשר הגדול" והמשיך את דרכו. בספרו "המספיק לעובדי ה'" הוא מפתח את עיקרי האמונה, במיוחד סביב מידת הביטחון בה' (ביטחון כשלב גבוה יותר של אמונה). הוא ראה ביהדות של זמנו "משבר רוחני" – חוסר עומק פנימי – ולכן חיפש דרכים לחזק את העיקרים האלה דרך חוויה מיסטית. למה נראה כאילו "התאסלם"? ההשפעה הסופיתהראב"ם העריץ את הסופיות (מיסטיקה אסלאמית) כדרך להתקרב לאלוהים דרך:
  • התבודדות, מדיטציה, תפילה עם כריעות והשתחוויות.
  • טיהור הנפש, מעלות מוסריות (maqāmāt), חיפוש "הארה" (illumination) – דברים שהוא ראה כ"שחזור" של מנהגי נביאים קדומים (כולל אברהם אבינו ומשה).
הוא הציע לשלב חלק מהם בתפילה היהודית (למשל, כריעות נוספות, רחיצה לפני תפילה, פנייה לירושלים). הוא טען שהסופים "חיקו את הנביאים". מתנגדים (בעיקר ממשפחת "בני השישי" ומנהיגים נאמני מנהג ארץ-ישראל) האשימו אותו:
  • "אתה מנסה לאסלם את בתי הכנסת!"
  • הם התלוננו לשלטון המוסלמי (שזה היה מסוכן מאוד).
  • הראב"ם התגונן: "אני לא כופה על אף אחד, זה רק ביני לבין עצמי או לקבוצת חסידיי".
הפולמוס הזה נמשך שנים, והוא חתם על הצהרות שהוא לא כופה שינויים. למה הוא עשה את זה? (הסיבות העמוקות)
  1. משבר רוחני – הוא ראה שהיהדות הרבנית של זמנו יבשה מדי, חסרה עומק פנימי. הסופיות נתנה כלים לחוויה אישית של קרבה לאל (ביטחון, התבודדות, הארה).
  2. המשכיות לאביו – הרמב"ם היה רציונליסט אבל גם דיבר על "נבואה" כשיא אינטלקטואלי. הבן שילב בין הפילוסופיה הרציונלית לבין המיסטיקה.
  3. השפעת הסביבה – מצרים תחת שלטון איובי הייתה מלאה בסופים. זה היה חלק מהתרבות.
  4. שחזור "יהדות אותנטית" – הוא טען שהמנהגים האלה הם יהודיים עתיקים, לא "זרים".
הזרם שלו ("חסידי מצרים" או יהדות-סופית) המשיך עוד כמאה שנה, אבל לא התפשט רחב. סיכום – למה הכותרת "מתאסלם? למה"זו כותרת פרובוקטיבית (קליקבייט) שמתייחסת לפולמוס ההיסטורי. הוא לא התאסלם, אבל כן "התקרב" תרבותית ורוחנית לאסלאם (במיוחד לסופיות) כדי לחזק את עיקרי האמונה היהודיים. זה היה ניסיון רדיקלי לשלב מיסטיקה כדי להציל את היהדות מה"יבשנות" – וזה עורר התנגדות חריפה בדיוק כי זה נראה "זר".הראב"ם נשאר נאמן לעיקרי אביו, הגן עליהם, והשתמש בכלים חדשים (סופיים) כדי להפוך אותם לחיים יותר. זה חלק מהדיאלוג המורכב בין יהדות לאסלאם בימי הביניים – השפעה הדדית בלי ויתור על הזהות. אם אתה רוצה פרטים נוספים על ספר מסוים שלו או על י"ג העיקרים – תגיד!

תגובות