לא, בנו של הרמב"ם (הראב"ם – רבי אברהם בן הרמב"ם, 1186–1237) לא התאסלם. הוא נשאר יהודי אדוק, מנהיג (נגיד) הקהילה היהודית במצרים, רופא, פרשן, פילוסוף והוגה דעות – אבל כן הושפע עמוקות מסופיות
לא, בנו של הרמב"ם (הראב"ם – רבי אברהם בן הרמב"ם, 1186–1237) לא התאסלם. הוא נשאר יהודי אדוק, מנהיג (נגיד) הקהילה היהודית במצרים, רופא, פרשן, פילוסוף והוגה דעות – אבל כן הושפע עמוקות מסופיות (מיסטיקה אסלאמית), וניסה לשלב אלמנטים ממנה ביהדות כדי "לחזק" את האמונה. זה עורר פולמוסים קשים, כולל האשמות שהוא "מנסה לאסלם" את בתי הכנסת. רקע קצר על הראב"ם
- בנו היחיד של הרמב"ם, נולד במצרים כשהאב כבר היה בן 51.
- בגיל 18 (אחרי פטירת אביו ב-1204) ירש את תפקיד הנגיד (ראש היהודים במצרים) ואת תפקיד הרופא של הסולטן האיובי.
- כתב חיבורים רבים: פירוש לתורה (על דרך הפשט), "מלחמות ה'" (הגנה על "מורה נבוכים" של אביו), "המספיק לעובדי ה'" (ספר מוסר גדול בערבית-יהודית), תשובות הלכתיות ועוד.
- התבודדות, מדיטציה, תפילה עם כריעות והשתחוויות.
- טיהור הנפש, מעלות מוסריות (maqāmāt), חיפוש "הארה" (illumination) – דברים שהוא ראה כ"שחזור" של מנהגי נביאים קדומים (כולל אברהם אבינו ומשה).
- "אתה מנסה לאסלם את בתי הכנסת!"
- הם התלוננו לשלטון המוסלמי (שזה היה מסוכן מאוד).
- הראב"ם התגונן: "אני לא כופה על אף אחד, זה רק ביני לבין עצמי או לקבוצת חסידיי".
- משבר רוחני – הוא ראה שהיהדות הרבנית של זמנו יבשה מדי, חסרה עומק פנימי. הסופיות נתנה כלים לחוויה אישית של קרבה לאל (ביטחון, התבודדות, הארה).
- המשכיות לאביו – הרמב"ם היה רציונליסט אבל גם דיבר על "נבואה" כשיא אינטלקטואלי. הבן שילב בין הפילוסופיה הרציונלית לבין המיסטיקה.
- השפעת הסביבה – מצרים תחת שלטון איובי הייתה מלאה בסופים. זה היה חלק מהתרבות.
- שחזור "יהדות אותנטית" – הוא טען שהמנהגים האלה הם יהודיים עתיקים, לא "זרים".
תגובות