Panbabylonism Reloaded III: אבסטרקציה כהסוואה . Enki, Thoth, והעיקרון המופשט של "האדריכל הגדול" במסורת בניה חופשית, Freemasonry אינם מצטלבים במקרה. הם מבטאים דפוסים פונקציונליים יציבים — ביטוי ללוגיקה עמוקה של ידע, מבנה והעברה.

 

Panbabylonism Reloaded III: אבסטרקציה כהסוואה

מה אם האבסטרקציה איננה מגבלה של החשיבה העתיקה — אלא הצורה המתקדמת ביותר שלה?

מה אם השפה הסימבולית של הדת מעולם לא נועדה לפשט את המציאות — אלא לקודד אותה?

בפרספקטיבה זו, המערכות הגדולות של העולם העתיק אינן רק מתארות אלים — הן משמרות מבנים. הדמויות שאנו מכנים "אלים" אינן ישויות נפרדות, אלא צמתים פונקציונליים בתוך ארכיטקטורת מידע עמוקה יותר. בתרבויות שונות חוזרים שוב ושוב אותם תפקידים: נושא הידע, מארגן הסדר, ומתווך המערכות.

Enki, Thoth, והעיקרון המופשט של "האדריכל הגדול" במסורת Freemasonry אינם מצטלבים במקרה. הם מבטאים דפוסים פונקציונליים יציבים — ביטוי ללוגיקה עמוקה של ידע, מבנה והעברה.

במערכת כזו, אבסטרקציה איננה ערפול — אלא עמידות.

ידע מילולי מתפרק. הוא מתיישן, משתבש או נעלם. אך מבנים סימבוליים שורדים. הם מסתגלים, משתלבים מחדש ונשמרים דרך פרשנות מחודשת לאורך אלפי שנים. המשמעות איננה קבועה — היא רב-שכבתית, רקורסיבית ומקודדת מבנית.

מיתוס הוא דחיסה.

סמל הוא קידוד בצפיפות גבוהה.

ריטואל הוא חזרה וייצוב.

טקסט הוא אחסון.

לפיכך, הדת אינה רק מערכת אמונה — אלא טכנולוגיה לשימור מידע לטווח ארוך.

אם ידע נועד לשרוד קטסטרופות, קריסות תרבותיות וקטעים אפיסטמיים, הוא לא יכול היה להימסר בצורה מילולית בלבד. נדרש לו מדיום שמסוגל לשרוד טרנספורמציה. האבסטרקציה מספקת בדיוק זאת: נשא שמסתיר ושומר בו־זמנית.

לכן השאלה איננה עוד האם מערכות עתיקות "הסתירו" משהו במובן הפשוט. התובנה העמוקה יותר היא שהן ייתכן ותוכננו — במודע או כתוצאה מתהליך מצטבר — כמערכות לקידוד ידע בתוך סמל, נרטיב וריטואל.

Panbabylonism Reloaded אינו טוען כי הארכיטקטורה הזו פוענחה במלואה. הוא מציע טענה בסיסית יותר: שהארכיטקטורה הזו קיימת, ושהדתות העתיקות הן פני השטח הגלויים שלה.

מנקודת מבט זו, הדמיון בין מסורות איננו מקרי — אלא אות. לא זהות — אלא תהודה מבנית.

ומה שאנו מכנים מיתולוגיה עשוי להיות הממשק האחרון ששרד של מערכת ידע קדומה ומורכבת הרבה יותר.