צללי האנונאקי: אשמדאי, סמאל ורפאל – סינקרטיזם מיתולוגי וקבלי

 

בספר טוביה האפוקריפי (המאות 3–2 לפנה"ס) מופיע לראשונה במסורת היהודית אשמדאי (אסמודאיוס, אשמדאי) – רוח רעה ומשחיתה, מלא קנאה, ההורג שבעה בעלים זה אחר זה בליל כלולותיהם עם שרה בת רעואל, לפני שהם מספיקים להשלים את הנישואין. הוא מובס על ידי רפאל (רָפָאֵל – "אל מרפא"), המלאך שנשלח על ידי האל לענות על תפילות טובי (על עיוורונו) ועל תפילת שרה (על ייסוריה). רפאל מופיע כ"אזריה בן חנניה הגדול" בדמות אדם, מלווה את טוביה בדרכו, מלמד אותו להשתמש בלב ובכבד הדג כדי להרחיק את הרוח הרעה בעשן, ואחר כך קושר את אשמדאי ומגלה אותו למדבר מצרים (טוביה ח:ג).בפרשנויות אזוטריות ואלטרנטיביות (ברוח תיאוריות "האסטרונאוטים הקדמונים" וסינקרטיזם דמונולוגי) מזהים את אשמדאי לעיתים קרובות עם נרגל – אל המלחמה, המגפה, המוות והעולם התחתון במסופוטמיה (אחד מאלֵי האנונאקי המרכזיים בשומר-אכד). נרגל, כמו אשמדאי, קשור להרס, אלימות ומניעת חיי נישואין והמשכיות.ברמה גבוהה יותר בהיררכיה עומד אברקסס – הארכון הגדול בגנוסטיציזם (במיוחד אצל ואסילידס), המהווה לעיתים את הדמיורגוס (יאלדבאוֹת/סאקלאס), האל העיוור/הרשע שברא את העולם החומרי כעולם שקר. במסגרת זו, אשמדאי/נרגל הם "מבצעים" שלו ברמת התאוות והמוות, ואברקסס – השליט העליון של הצד הקליפתי, הצללי של הבריאה.הניגוד לכוח ההרס הזה הוא רפאל, שתפקידו כמרפא, מדריך ומגרש רוחות מוות מתקשר עם תות (תְּחוּתִי/דְּזֶ'הוּתִי) – אל החוכמה, הקסם, הרפואה והכתב במצרים, וכן עם נינגישזידה השומרי – שומר עץ החיים, מרפא, אל-נחש ההתחדשות, שסמלו (קדוסאוס – שתי נחשים על מטה) הפך לסמל הרפואה והידע הסודי. רפאל משתמש ב"דג" (סמל התחדשות ומים תחתונים) ובמרה לריפוי, מה שמהדהד את מוטיבי הנחש והריפוי של נינגישזידה/תות.אולם במסורת הקבלית היהודית העמוקה יותר, מעל אשמדאי מתנשא סמאל (סַמָּאֵל – "רעל האל" או "ממית האל"). סמאל הוא מלאך המוות, המקטרג, בעלה של לילית, שר השדים והתגלמות ספירת הגבורה (הדין הקשה). הוא מזוהה לעיתים עם השטן, עם הנחש בגן עדן ועם אב הכוחות הדמוניים. בקבלה (במיוחד בזוהר ובכתבי האר"י) משתדלים שלא להגות את שמו המלא מתוך יראה, ומכנים אותו סמך-מם (ס"מ – ראשי התיבות: סָמֶךְ מֵם), מה שיוצר תהודה עוצמתית: סמך (60) ומם (40) בגימטריה נותנים 100 – סמל השלמות והחושך הנסתר, והצליל שלהם נתפס כוויברציה של רעל ודין החודרת לחומר.בפרשנות זו, סמאל הוא "הרמה העליונה" של אותו כוח אפל שמתגלה בנרגל/אשמדאי ואף באברקסס/דמיורגוס. אשמדאי – היבט שלו ברמת התאווה, הקנאה והרס הנישואין, ואילו סמאל – הארכיטיפ של "רעל האל", הכרחי לבחינה ולטיהור העולם. רפאל (כביטוי של רפא-אל – ריפוי האל) מתנגד לכוח זה לא בהשמדה, אלא בריפוי וקשירה, ומחזיר את האיזון בין חסד (מיכאל/חסד) לדין (סמאל/גבורה).לפיכך, ספר טוביה ניתן לראות כהד עתיק של מיתוסים קדומים, שבהם "צללי האנונאקי" (נרגל, נינגישזידה ואחרים) נעשים מחדש דרך האנגלולוגיה והדמונולוגיה היהודית, וסמאל/סמך-מם הופך למפתח להבנת כל השרשרת: משומר האלמותי התחתון ועד לשר הקליפות הקבלי.