:בין התפשטות ההתנגדות והתפשטות השבטיםהמצב המסובך ביותר כיום הוא זה שבו האמריקאים והבריטים – יחד עם האוסטרלים – נמצאים בעימות ישיר עם תנועות ההתנגדות האסלאמית, בעיקר בתימן (אנסאר אללה), בעיראק (ההתנגדות האסלאמית בעיראק), ובלבנון (חיזבאללה). העימות הזה מתרחש על רקע התמוטטות הדרגתית של ההרתעה הישראלית מול אותן תנועות, ובמיוחד מול חיזבאללה

.היום, לאחר יותר מ-140 יום של מלחמה, ברור כי ישראל לא הצליחה להשיג אף אחד מהיעדים הצבאיים שהציבה לעצמה – לא בחיסול ההתנגדות, לא בהחזרת החטופים, ולא בהשגת ביטחון בצפון או בדרום. במקביל, ההתנגדות האיראנית – שמורכבת כיום מ"ציר ההתנגדות" הרחב – הצליחה להרחיב את היקף פעולותיה באופן משמעותי, הן מבחינת עומק החדירה לשטח ישראל והן מבחינת היקף החזיתות (תימן, עיראק, לבנון, סוריה, ואפילו פעולות נקודתיות בירדן).המלחמה הזו חשפה באופן ברור את חולשתה האסטרטגית של ישראל, ואת חוסר יכולתה להתמודד עם מלחמה רב-חזיתית ממושכת. במקביל, היא גם חשפה את מגבלות הכוח האמריקני באזור – הן מבחינת יכולת ההגנה על ישראל והן מבחינת יכולת הכפייה על הציר השני (ציר ההתנגדות).ההזדמנות האחרונה של התנועה האיראנית-האסלאמיתבמצב הנוכחי, נראה כי התנועה האיראנית-האסלאמית (ובמיוחד חלקיה הפעילים ביותר – חיזבאללה, אנסאר אללה וההתנגדות בעיראק) עומדת בפני הזדמנות אסטרטגית היסטורית:או שהיא תנצל את החולשה הישראלית-אמריקנית הנוכחית ותכריע את המערכה לטובתה – דבר שישנה באופן דרמטי את מאזן הכוחות במזרח התיכון לשנים רבות קדימה,או שהיא תאבד הזדמנות זו, והמערכת האמריקנית-ישראלית תצליח להתאושש, להתחזק מחדש ולחזור למצב של הרתעה אזורית משמעותית.ההכרעה הזו תלויה במידה רבה בהחלטות שיתקבלו בימים ובשבועות הקרובים – הן בטהרן, הן בביירות, הן בצנעא ואף בבגדאד.במילים אחרות: אנחנו נמצאים כרגע ברגע מכריע שבו ההיסטוריה יכולה להשתנות – או לכיוון ניצחון אסטרטגי של ציר ההתנגדות, או לכיוון התבססות מחודשת של ההגמוניה האמריקנית-ישראלית באזור.מאת: محمد אכן(תרגום מדויק ככל האפשר תוך שמירה על הסגנון והמשמעות המקוריים של הטקסט הערבי)