הצורך להתקדם לעבר אבולוציה של הדתות האברהמיות. המכתב לעורך העיתון אל-עלם (Al-Alam) המרוקאי

לכבוד עורך העיתון אל-עלם הנכבד,שלום רב,אני כותב בתגובה למאמר העמוק והמרגש שפורסם היום בעיתונכם הנכבד בכותרת "התנועה האברהמית... ההזדמנות האחרונה למפגש", מאת מר מוחמד אייקן. המאמר מציע הרהור שקט בעידן סוער: ככל שהפילוגים מעמיקים והוודאויות מתערערות, הוא מחזיר אותנו אל אברהם – לא כדמות אמונית רחוקה, אלא כסמל חי של אומץ, אחדות ובהירות מוסרית. הוא שואל שאלה מהותית: האם שורשינו הרוחניים המשותפים יכולים להפוך לגשר במקום חומה? ומסיים בתקווה יפה: אולי, בזכרון אברהם, עדיין נמצא דרך להיפגש מעבר לפחד ומעבר לפוליטיקה, בתוך אופק רחב יותר של רחמים ואנושיות משותפת.המסר הזה נוגע ללב בעוצמה רבה ומתחבר למאמצים רחבים יותר לקידום האחדות האברהמית (כפי שמקדמים אנשים כמו תום וגנר, שצוין ותויג בפוסט המקורי). כמי שמעריך מאוד חזון זה, אני מציע לקחת אותו צעד נוסף ואמיץ קדימה: להוביל את שלוש הדתות האברהמיות – היהדות, הנצרות והאסלאם – אל שלב ההתפתחות הבא שלהן. שלב שישמור בקפידה על המהות התרבותית והמוסרית החיובית שלהן (רחמים, צדק, אהבת הזולת, קהילתיות, כבוד לחיים, שאיפה לשלום, אחריות כלפי הארץ והמודעות לקשר ההדדי בין בני האדם), ובמקביל ישחרר אותן מהשלשלאות המיושנות והמעכבות את התקדמות האנושות במאה ה-21.כדי שההתפתחות הזו תהיה כנה ומשמעותית, על מנהיגי הדתות, חכמיהן וקהילותיהן להודות בגילוי לב ובבגרות במקורותיהן העתיקים המשותפים והרב-פנים, על בסיס מחקרים השוואתיים של הדתות, גילויים ארכיאולוגיים עדכניים וניתוחים חוצי-תרבויות.המילה העברית "אלוהים" – שמתורגמת בדרך כלל כ"אל" יחיד – היא בצורת רבים דקדוקית מובהקת, ומצביעה על מועצה אלוהית או קבוצת ישויות רבות-עוצמה, ולא על ישות יחידה בלבד. זה משקף את תפיסת העולם של המזרח הקדום, שבה מועצות אלים מופיעות בבירור בכתבים כנעניים (אוגריתיים), בבליים, אשוריים ואף בשכבות הקדומות ביותר של התנ"ך.הרעיונות הללו מקבלים ביטוי מפורט ומפורש ביותר בטקסטים הסומריים והאכדיים על האנונאקי – "אלה מבני הדם המלכותי" או האלים הגדולים – שמתוארים כישויות מתקדמות שהגיעו לכדור הארץ, הנדסו את האנושות גנטית ותרבותית, ייסדו את הציוויליזציות הראשונות, לימדו חקלאות, כתב, חוקים, מתמטיקה ואדריכלות, ופיקחו על התפתחות האדם במשך אלפי שנים. אברהם עצמו יצא מאור כשדים (סומר), מה שמקשר את סיפורו באופן ישיר למורשת זו.מחקרים השוואתיים חושפים רשת צפופה של מוטיבים משותפים:

• סיפור המבול באפוס גילגמש (קדום בהרבה מהגרסה המקראית) ודמיונו המדויק לספר בראשית.
• נושא מועצת האלים המחליטה על גורל האנושות (תהילים פ"ב, איוב א'-ב', מלכים א' כ"ב, ומאות מקבילות מסופוטמיות).
• המעבר ההדרגתי ממערכת של כוחות אלוהיים רבים אל עליונותו של האחד – תהליך היסטורי שנראה היטב בדת הישראלית הקדומה ובתמונה האזורית הרחבה יותר.

הגילויים המודרניים מחזקים זאת בצורה מדהימה: בשנת 2025 חשפו סריקות גיאופיזיות מתקדמות (רادار חודר קרקע, טומוגרפיה מבוססת מיונים, וראדר סינתטי מלוויינים) מתחת להרמת הגיזה רשת תת-קרקעית עצומה שלא הייתה ידועה קודם: פירים אסטילריים עמוקים אנכיים, חדרים רב-מפלסיים מחוברים ומתחמים תת-קרקעיים נרחבים. מבנים אלה תואמים באופן מרשים את האגדות המצריות העתיקות על "אולמות אמנטי" – מאגר ידע תת-קרקעי שמכיל את ספרי ההיסטוריה המלאים של הציוויליזציה האנושית, החכמה המתקדמת וההיסטוריה האמיתית של מין האדם. האולמות מיוחסים לתות (אל החכמה והכתב), שמזוהה במחקרים השוואתיים עם נינגישזידה הסומרי – אחת הדמויות המרכזיות באנונאקי הקשורה להעברת ידע.הודאה כנה במקורות הרבים הללו (ואולי בהשפעות מתקדמות מחוץ לכדור הארץ) אינה מפחיתה מהוד והאמת של הדתות האברהמיות, אלא ממקמת אותן בתוך יריעה קוסמית והיסטורית גדולה בהרבה:

• היהדות מחבקת מחדש את שורשיה הכנעניים-סומריים בשמחה.
• הנצרות מפרשת מחדש את "אלוהים" כקולקטיב אלוהי שהכין את הדרך להתגלות האהבה בישו.
• האסלאם רואה את ייחודו העליון של אללה כהשלמה והעלאה של הנרטיב הקוסמי הקדום שבמסורות הערביות טרם-אסלאמיות, המצריות והמסופוטמיות.

גישה זו מפרקת מנגנוני שליטה ישנים – "אתיקה" סלקטיבית, אכיפה מצבית של דוקטרינות, סודיות מוסדית ואישורים היסטוריים של מדיניות מזיקה – ובמקביל שומרת בקנאות על אוצרות המוסר: רחמים, צדק, אהבת הזולת, דאגה לחלשים, הגנה על הכוכב ושאיפה לשלום מתמשך.ברוח ההרהור של מאמרו של מוחמד אייקן – ובהדהוד החזון האברהמי הרחב יותר – הבה נראה באברהם לא רק אב לשלוש דתות, אלא את בונה הגשר הראשון בין העבר הקוסמי העתיק לבין העתיד המאוחד שאנו חייבים לבנות יחד. בהתקדמות הדתות הללו דרך חיפוש אמת וכנות ושיח פתוח, אנו מכבדים את מהותן העמוקה ומכינים את האנושות להתמודד עם משברי זמננו – קריסה סביבתית, טלטלה טכנולוגית, אי-שוויון, מלחמות – עם חוכמה רוחנית גבוהה יותר ותקווה משותפת.אני קורא בכבוד למנהיגי הדתות, לחוקרים, למחשבות בין-דתיות ולקוראי העיתון שלכם להצטרף לשיח החיוני והמלא תקווה הזה. יחד נוכל לשכתב את סיפור האנושות – מאחד של פילוג ושליטה ישנה לאחד של התעוררות, פיוס, רחמים ושגשוג משותף על פני אדמה משוקמת.בכבוד רב ובתקווה גדולה למה שאפשרי,
אלכסנדר לויטס

@alevites1975

מייסד קבוצת זכריה סיטצ'ין (Zecharia Sitchin Club) בפייסבוק