המשך הפרזנטציה – נקודות מרכזיות על השפה השומרית והקשר לאכדית:רקע היסטורי קצר על השפות והכתב:

המשך הפרזנטציה – נקודות מרכזיות על השפה השומרית והקשר לאכדית:רקע היסטורי קצר על השפות והכתב:
  • השומרית (Sumerian) היא אחת השפות הכתובות העתיקות ביותר בעולם, עם עדויות כתובות מוקדמות מ-~2900 לפנה"ס (ואולי אפילו מוקדם יותר).
  • היא שפה מבודדת (language isolate) – אין לה קרובות ידועות בין השפות החיות או המתות.
  • האכדית (Akkadian), לעומת זאת, היא שפה שמית (מזרח-שמית), קרובה יותר לעברית, ערבית וארמית.
אימוץ הכתב הקוניפורמי על ידי האכדים:
  • הכתב הקוניפורמי (cuneiform – "יתדות") פותח במקור על ידי השומרים בסוף האלף ה-4 לפנה"ס, בעיקר למטרות מנהליות ומסחריות.
  • האכדים אימצו את הכתב הזה מהשומרים סביב 2350 לפנה"ס (בתקופת האימפריה האכדית של סרגון), והתאימו אותו לשפה השמית שלהם – הם שמרו על סימנים לוגוגרפיים (סימנים המייצגים מילים שלמות) מהשומרית, אבל קראו אותם באכדית, והוסיפו ערכים פונטיים רבים יותר.
מות השומרית כשפה מדוברת:
  • השומרית נעלמה כשפה מדוברת (vernacular) בהדרגה, ככל הנראה סביב 2000 לפנה"ס (יש ויכוחים – חלק מהחוקרים מציעים אפילו מוקדם יותר, בסביבות 2100–1800 לפנה"ס, במיוחד אחרי תקופת אור III).
  • האכדית הפכה לשפה המדוברת הדומיננטית במסופוטמיה.
הישרדות השומרית כשפה ספרותית/ליטורגית:
  • למרות מותה כשפה חיה, השומרית נשארה בשימוש כתוב במשך מאות ואלפי שנים נוספות – כשפה קלאסית, קדושה, ספרותית ומדעית (בדומה ללטינית בימי הביניים באירופה).
  • טקסטים שומריים המשיכו להיכתב, להעתק, לתרגם וללמוד עד המאה ה-1 לספירה (ואולי אפילו מעט אחר כך), בעיקר בבתי ספר ובמקדשים.
גילוי מחדש והכרה בשומרית כשפה נפרדת:
  • הכתב הקוניפורמי פוענח בהדרגה במאה ה-19:
    • תחילה הפרסית העתיקה (Rawlinson ושותפים, 1830–1850).
    • אחר כך האכדית (בבלית/אשורית) – נחשבת לפוענוח מלא סביב 1857 (Royal Asiatic Society).
  • השומרית זוהתה כשפה נפרדת ועתיקה יותר רק מאוחר יותר – בעיקר ב-1850–1870 (ואפילו עד 1870–1880), דרך ניתוח טקסטים דו-לשוניים (bilinguals: אכדית-שומרית), מילונים אכדיים-שומריים עתיקים, וטבלאות מקבילות.
  • עד אז, חוקרים חשבו שכל הטקסטים הם באכדית (או שייכו אותם לשמות כמו "סקיתית" או אפילו "אכדית" בטעות).
  • פריצת דרך משמעותית: גילויים של טבלאות רבות בדרום מסופוטמיה בסוף המאה ה-19, ותרומת חוקרים כמו Jules Oppert, François Lenormant ואחרים.
סיכום נקודות מפתח להצגה (לשקופית הבאה):
  • ~2350 לפנה"ס: אכדית מאמצת את הכתב השומרי.
  • ~2000 לפנה"ס: שומרית מפסיקה להיות שפה מדוברת.
  • 1850–1870: הכרה מודרנית בשומרית כשפה נפרדת ועתיקה יותר (בזכות bilinguals).
  • עד ~100 לספירה: שומרית שורדת כשפה ספרותית/דתית.
אם תרצה להרחיב על דוגמאות ספציפיות (כמו טקסטים דו-לשוניים מפורסמים, חוקרים מרכזיים, או השוואה לשפות אחרות), תגיד! 😊

תגובות