לא נכלל בקאנון היהודי (התנ"ך העברי, או התנ"ך) לאחר המאה ה-2 לספירה, והסיבות לכך קשורות להתפתחות היהדות הרבנית (Rabbinic Judaism) בתקופה שלאחר חורבן בית שני (70 לספירה

ספר חנוך (המכונה גם  

Enoch או ספר חנוך האתיופי) 

אכן 

לא נכלל בקאנון היהודי (התנ"ך העברי, או התנ"ך) לאחר המאה ה-2 לספירה, והסיבות לכך קשורות להתפתחות היהדות הרבנית (Rabbinic Judaism) בתקופה שלאחר חורבן בית שני (70 לספירה

).חשוב להדגיש מראש: לא הייתה "מועצת יבנה" (Council of Jamnia) רשמית כמו שחשבו בעבר (רעיון זה נוצר במאה ה-19 על ידי חוקר בשם Heinrich Graetz, אך כיום רוב החוקרים רואים בו מיתוס או הגזמה). לאחר חורבן הבית, החכמים (התנאים) ביבנה ובמקומות אחרים דנו בספרים שונים, אבל הדיונים היו בעיקר על ספרים שכבר היו מקובלים (כמו שיר השירים או קהלת), ולא על "הוספה" או "הוצאה" של ספרים חדשים כמו חנוך. הקאנון היהודי התגבש בהדרגה במאות ה-1–2 לספירה, והוא התבסס על מסורת ארוכת שנים.הסיבות העיקריות להוצאת ספר חנוך (או דחייתו) מהקאנון היהודי הרבני:

1. הספר נחשב מאוחר ומזויף (pseudepigraphical)
   הספר נכתב (בחלקים) בין המאה ה-3 לפנה"ס למאה ה-1 לספירה, הרבה אחרי תקופת חנוך עצמו (שחי לפי המסורת לפני המבול). הוא מיוחס לחנוך, אבל למעשה נכתב על ידי מחברים אנונימיים (או קבוצות) בתקופה ההלניסטית. בקאנון היהודי, ספרים שנכתבו אחרי עזרא ונחמיה (כ-400 לפנה"ס) לא נכללו, כי הנבואה נחשבה כ"פסקה" (חגי, זכריה ומלאכי הם האחרונים). ספרים מאוחרים יותר נחשבו כ"חיצוניים" או כפסאודואפיגרפיים.
2. תוכן אפוקליפטי ומסתורי מדי, לא מתאים ליהדות הרבנית
   הספר מתמקד בנושאים כמו:
   • מלאכים נופלים ("השומרים" או Watchers) שיורדים לארץ, מזדווגים עם נשים אנושיות ומולידים ענקים (נפילים).
   • מקור הרע – הרע בעולם נובע מחטא המלאכים, ולא רק מחטא האדם (כמו בסיפור גן עדן).
   • אפוקליפטיקה קיצונית – חזיונות שמימיים מפורטים, לוח שנה שמשי (364 ימים), קוסמולוגיה, אסטרונומיה, מלאכים שמלמדים ידע אסור (מתכות, כישוף, אסטרולוגיה).
   • דואליזם – מאבק בין טוב לרע, מלאכים עם רצון חופשי שחוטאים.
   כל אלה לא התאימו להתפתחות היהדות הרבנית, שהתמקדה בהלכה, במצוות, בתורה שבעל-פה ובאחריות האדם לחטא (ולא בהאשמת מלאכים). הרבנים דחו רעיונות כאלה כי הם עלולים להוביל למינות (כמו גנוסטיקה או נצרות מוקדמת) או לפרשנויות מסוכנות.
3. קשר לכתות "שוליות" כמו האיסיים (קומראן)
   ספר חנוך היה פופולרי מאוד בקהילת קומראן (מגילות ים המלח) – שם נמצאו יותר עותקים שלו מאשר של ספרים מקראיים רבים. אבל קהילה זו הייתה כת אפוקליפטית, מתבודדת ומשיחית, שלא ייצגה את הזרם המרכזי (הפרושים, שהפכו לבסיס היהדות הרבנית). לאחר חורבן הבית והמרד הגדול (66–70 לספירה), הרבנים דחו ספרות אפוקליפטית שמעוררת תקוות משיחיות קיצוניות או מרד (כמו זה של הזילוטים), כי זה עלול להוביל לאסונות נוספים.
4. היעדר קבלה רחבה ומסורת העתקה
   הספר לא היה מקובל בכל הקהילות היהודיות (לא בספרד, לא בבבל, לא בארץ ישראל המרכזית). הוא נשמר בעיקר בארמית (בקומראן) ובגעז (באתיופיה). ביהדות הרבנית, רק ספרים שנכתבו בעברית ונשמרו במסורת רציפה נכללו. חנוך נחשב "חיצוני" ( apocryphal / pseudepigraphal ).

סיכום קצרהרבנים לא "הוציאו" את ספר חנוך באופן פעיל (כי הוא מעולם לא היה בקאנון הרשמי), אלא לא קיבלו אותו כי:

• הוא מאוחר ולא נבואי.
• התוכן שלו (מלאכים חוטאים, מקור הרע במלאכים, אפוקליפטיקה קיצונית) סותר את התפיסה הרבנית של חטא האדם והלכה.
• הוא קשור לכתות כמו האיסיים, שדחו את הזרם המרכזי.
• לאחר חורבן הבית, הרבנים רצו לאחד את היהדות סביב התורה וההלכה, ולא סביב חזיונות מסתוריים.

בקיצור: הספר נדחה כי הוא לא התאים ליהדות הרבנית המתגבשת – הוא נשאר "חיצוני", והיום הוא נלמד כמקור היסטורי חשוב להבנת התקופה ההלניסטית והאפוקליפטית, אבל לא כחלק מהתנ"ך. רק בקהילות כמו ביתא ישראל (יהודי אתיופיה) ובכנסייה האתיופית הוא נשמר כקדוש.אם תרצה פרטים נוספים על תוכן הספר או השוואה לטקסטים מקראיים – תגיד!