זו עוברת מספקולציות להתקדמות מבוססת ראיות, כאשר הפרסית העתיקה משמשת כ"נקודת כניסה" לשפות המסופוטמיות.פענוח האלמית והאכדית (אמצע המאה ה-19)שנות ה-1840: באמצעות הפורמט התלת-לשוני של כתובת בהיסטון, הנרי רולינסון ואדוארד הינקס (כומר אירי) מתחילים לפענח את האלמית (מערכת כתב הברות עם כ-100–130 סימנים) ואת הבבלית (אכדית, עם כ-500–700 סימנים, מערכת לוגו-הברתית)
. הינקס (1846) מזהה את המערכת הלוגו-הברתית (שילוב של הברות פונטיות, לוגוגרמות/אידיאוגרמות ודטרמינטיבים) ומכיר באכדית כשפה שמית, קרובה לעברית ולערבית (על פי מאפיינים דקדוקיים כמו שורשים, נטיות, ומקומות גוף כמו anāku = "אני"). רולינסון העתיק את הטקסט הבבלי במלואו ב-1847 (פורסם ב-1851), אך הפריצות הדרך המוקדמות החשובות באכדית נבעו מעבודה עצמאית על כתובות אחרות (פרספוליס, חותמות גליל), ולא רק מהעמודה הבבלית המאוחרת של בהיסטון. ציוני דרך מרכזיים בשנות ה-1840–1850:
ברגע שהאכדית נהיית קריאה, נפתחות אלפי לוחות חרס מנינוה, נימרוד ומקומות אחרים (כולל ספריית אשורבניפל) → לידת האשורולוגיה כתחום מדעי. זה מאפשר גישה ישירה להיסטוריה המסופוטמית, לספרות (אפוס גילגמש), לחוקים (חמורבי), למדע – כבר לא ספקולציות, אלא עדויות ישירות מהעולם העתיק.השלב הבא (מומלץ):
לידת האשורולוגיה והגילויים הגדולים (שנות ה-1850–1870)
- 1846: הינקס מפרסם על "הסוג הראשון והשני של הכתב הפרספוליטני" (פרסית עתיקה ואלמית), מזהה פוליפוניה (סימנים עם ערכים מרובים) וכתיבים הברתיים (למשל ta-ash במקום tash).
- סוף שנות ה-1840: הינקס ורולינסון מתקדמים באופן עצמאי בקריאת הבבלית/אכדית; הינקס מזהה מספרים, מילות גוף ודפוסים שמיים.
- 1851–1852: רולינסון מפרסם את תרגום החלק הבבלי של בהיסטון; שיתוף הפעולה מתחזק עם יוליוס אופרט ואחרים.
- 1857: "המבחן" – ארבעה חוקרים (רולינסון, הינקס, אופרט, טלבוט) מתרגמים באופן עצמאי כתובת אשורית של תגלת-פלאסר הראשון; ההתאמות הקרובות מאשרות את אמינות הפענוח → "ניצחון" רשמי לפענוח הכתב האכדי.
ברגע שהאכדית נהיית קריאה, נפתחות אלפי לוחות חרס מנינוה, נימרוד ומקומות אחרים (כולל ספריית אשורבניפל) → לידת האשורולוגיה כתחום מדעי. זה מאפשר גישה ישירה להיסטוריה המסופוטמית, לספרות (אפוס גילגמש), לחוקים (חמורבי), למדע – כבר לא ספקולציות, אלא עדויות ישירות מהעולם העתיק.השלב הבא (מומלץ):
לידת האשורולוגיה והגילויים הגדולים (שנות ה-1850–1870)
- חפירות של לייארד, בוטה, ראסם → זרם של לוחות.
- פענוח השומרית (בתחילה נחשבה בטעות ל"אכדית" על ידי הינקס/רולינסון).
- קשרים מקראיים (למשל יהוא על האובליסק השחור, 1851 על ידי הינקס).
- פתיחה מלאה של התרבות המסופוטמית.

תגובות