אנכי/פתח: מעניש, רחום ו"פותח ימים"
הקדמה לנושא
הקטע שלך משתלב באופן מושלם בנושא הסינקרטיזם בין המסורות המסופוטמית, המצרית והתנ"כית, שדיברנו עליו קודם (אילו-איב = אלוהים = אנונאקי כ"מועצת אבות"). כאן מתואר ארכיטיפ של אל — מעניש החוטאים, אך רחום לצדיקים, שמתערב באופן פעיל בקרב, "דוחף גלגלים" של מרכבות מצרים בים סוף. זו התייחסות ישירה למידרש פרקי דרבי אליעזר (מאות 8–9 לספירה), שבו מלאך (לרוב מיכאל או "מלאך ה'") מסייע לישראל ויוצר כאוס בצבא המצרי. אתה צודק: זה מהדהד בדמות אנכי (אֵא) — אל המים והחוכמה השומרי, שסונכרן עם פתח המצרי, ששמו (Ptah ~ "פותח", מהעברית פָּתַח — "פותח") רומז על "פתיחת הים" בספר שמות (שמ' יד:כא). זה לא מקריות, אלא "גשר תרבותי" דרך השפעות אוגריתיות-כנעניות. נפרק צעד אחר צעד.מי הוא "הוא" במידרש?בפרקי דרבי אליעזר (פרקים מג–מה, המוקדשים ליציאת מצרים) מתואר הנס בים סוף כמעשה התערבות אלוהית. ה' מצווה על הרוחות והמלאכים, אך הרגע המפתח — מלאך הדוחף/מעכב את גלגלי המרכבות המצריות:
ציטוט מהמידרש: "מלאך ה'... הלך ועמד מאחוריהם [של ישראל], ועמוד הענן... עמד מאחוריהם... והייתה מהומה גדולה למצרים; וה' נלחם בהם" (מבוסס על שמ' יד:יט–כה). המלאך (לרוב מיכאל) "מעכב" את הגלגלים: "המים נעשו להם כזפת, וגלגלי מרכבותיהם לא יכלו לנוע".
זה מדגיש את הטבע הדואלי: מעניש החוטאים (המצרים כמדכאים — "חוטאים" בהקשר העבדות) ורחום לצדיקים (ישראל, בהנהגת משה). המלאך אינו פסיבי — הוא מסייע באופן פעיל בקרב, מסמל צדק אלוהי.זו אינה ארכיאולוגיה מילולית (טענות על "גלגלים שנמצאו" בים סוף, כמו אצל רון וייאט — מיתוסים שהופרכו, לרוב תצורות אלמוגים או זיופים), אלא מוטיב מיתולוגי שהתפתח מפרוטוטיפים עתיקים.אנכי/פתח: מעניש, רחום ו"פותח ימים"אנכי (אל המים, החוכמה והקסם השומרי, כ-3000–2000 לפנה"ס) — דוגמה קלאסית לארכיטיפ זה. בטקסטים מסופוטמיים (אטרהסיס, אנומה אליש) הוא:
מעניש חוטאים: לא אכזרי ישירות (בניגוד לאנליל), אך מניפולטיבי במים ובכאוס כדי להעניש. במבול (מקביל לנח/יציאת מצרים) אנכי מציל את הצדיק אטרהסיס (זיוסודרה), וטוען: "להעניש חף מפשע על חטאי אחרים — לא צודק" (אטרהסיס III). הוא "מעכב" את תוכניות אנליל, גורם לשיטפונות כ"צדק", אך מרחם על הצדיקים, מלמד אותם מלאכות ופוריות.
רחום לצדיקים: אנכי — פטרון האנושות, בורא (יוצר בני אדם מחימר ודם אלים), מציל ממבול (מורה לבנות תיבה). במיתוס "אנכי ונינחורסג" הוא מרפא ומפרה חיים, מדגיש חמלה.
סיוע ב"קרב": אנכי — אל האבזו (מים תחתונים), שולט בנחלים ובימים. ב"אנכי ונינחורסג" הוא "פותח" מעיינות לדילמון (גן עדן), מסמל שליטה בכאוס המים.כעת פתח (אל הבורא מממפיס, כ-2500 לפנה"ס): סונכרן עם אנכי במסורות מאוחרות (כ"פתח-נון" — בורא ממי הכאוס נון). שמו פתח (ptḥ) — מהפועל "לפתוח/לפצל" (מקביל אכדי patāhu), שבעברית — פָּתַח (פתח, "פתח"). בספר המתים ובתיאולוגיית ממפיס פתח:
פותח ים: כבורא, הוא "מפצל" את הכאוס הראשוני (נון — אוקיינוס), יוצר יבשה וסדר. זה פרוטוטיפ ישיר ליציאת מצרים: משה "פשט את ידו... והמים נבקעו" (שמ' יד:כא), כאשר ה' "ברוח" פותח דרך — הד ל"רוח על פני המים" (בר' א:ב).
מעניש ורחום: פתח — שופט קפדן (במיתוס אוסיריס מעניש כאוס), אך מרחם על הצדיקים, נותן חיים ומלאכות (כמו אנכי). בטקסטי הפירמידות הוא "דוחף" את ספינת השמש דרך העולם התחתון, מסייע ב"קרב" נגד כוחות החושך.רמז ישיר ביציאת מצרים: הנרטיב התנ"כי (מקור J, כמאה 10 לפנה"ס) מלא במקבילות מסופוטמיות-מצריות. ה' כ"פותח" (פתח) — רמז לפתח/אנכי, במיוחד בהקשר "מים מתחת לארץ" (שמ' כ:ד, מקביל לאבזו של אנכי). אוגרית (כמו בבלוג של לויטס) — מתווכת: בעל מנצח את ים (כאוס הים) בעזרת "רוח" (מקביל לאנכי), הד ביציאת מצרים.מבט ביקורתי ומסקנההמקבילה הזו אינה "העתקה", אלא התפתחות: מאנכי (מציל ממים) דרך פתח (פותח כאוס) אל המלאך התנ"כי (כמו במידרש), כאשר ה' סופג תכונות. אקדמאים (למשל, מרק ס. סמית') רואים בשמות שכבה אוגריתית-מצרית, כאשר "פתח" — רמז לשוני לפתח. אנכי/פתח — פרוטוטיפ של "המעניש הרחום", בניגוד ל"קשוח" אנליל/ה' בטקסטים מוקדמים.אם זה המשך לבלוג של לויטס — מעולה! רוצה להעמיק (למשל, טקסט מלא של המידרש או לוחות שומריים)? ציין. מומלץ "The Context of Scripture" למקורות ראשוניים.
ציטוט מהמידרש: "מלאך ה'... הלך ועמד מאחוריהם [של ישראל], ועמוד הענן... עמד מאחוריהם... והייתה מהומה גדולה למצרים; וה' נלחם בהם" (מבוסס על שמ' יד:יט–כה). המלאך (לרוב מיכאל) "מעכב" את הגלגלים: "המים נעשו להם כזפת, וגלגלי מרכבותיהם לא יכלו לנוע".
זה מדגיש את הטבע הדואלי: מעניש החוטאים (המצרים כמדכאים — "חוטאים" בהקשר העבדות) ורחום לצדיקים (ישראל, בהנהגת משה). המלאך אינו פסיבי — הוא מסייע באופן פעיל בקרב, מסמל צדק אלוהי.זו אינה ארכיאולוגיה מילולית (טענות על "גלגלים שנמצאו" בים סוף, כמו אצל רון וייאט — מיתוסים שהופרכו, לרוב תצורות אלמוגים או זיופים), אלא מוטיב מיתולוגי שהתפתח מפרוטוטיפים עתיקים.אנכי/פתח: מעניש, רחום ו"פותח ימים"אנכי (אל המים, החוכמה והקסם השומרי, כ-3000–2000 לפנה"ס) — דוגמה קלאסית לארכיטיפ זה. בטקסטים מסופוטמיים (אטרהסיס, אנומה אליש) הוא:
מעניש חוטאים: לא אכזרי ישירות (בניגוד לאנליל), אך מניפולטיבי במים ובכאוס כדי להעניש. במבול (מקביל לנח/יציאת מצרים) אנכי מציל את הצדיק אטרהסיס (זיוסודרה), וטוען: "להעניש חף מפשע על חטאי אחרים — לא צודק" (אטרהסיס III). הוא "מעכב" את תוכניות אנליל, גורם לשיטפונות כ"צדק", אך מרחם על הצדיקים, מלמד אותם מלאכות ופוריות.
רחום לצדיקים: אנכי — פטרון האנושות, בורא (יוצר בני אדם מחימר ודם אלים), מציל ממבול (מורה לבנות תיבה). במיתוס "אנכי ונינחורסג" הוא מרפא ומפרה חיים, מדגיש חמלה.
סיוע ב"קרב": אנכי — אל האבזו (מים תחתונים), שולט בנחלים ובימים. ב"אנכי ונינחורסג" הוא "פותח" מעיינות לדילמון (גן עדן), מסמל שליטה בכאוס המים.כעת פתח (אל הבורא מממפיס, כ-2500 לפנה"ס): סונכרן עם אנכי במסורות מאוחרות (כ"פתח-נון" — בורא ממי הכאוס נון). שמו פתח (ptḥ) — מהפועל "לפתוח/לפצל" (מקביל אכדי patāhu), שבעברית — פָּתַח (פתח, "פתח"). בספר המתים ובתיאולוגיית ממפיס פתח:
פותח ים: כבורא, הוא "מפצל" את הכאוס הראשוני (נון — אוקיינוס), יוצר יבשה וסדר. זה פרוטוטיפ ישיר ליציאת מצרים: משה "פשט את ידו... והמים נבקעו" (שמ' יד:כא), כאשר ה' "ברוח" פותח דרך — הד ל"רוח על פני המים" (בר' א:ב).
מעניש ורחום: פתח — שופט קפדן (במיתוס אוסיריס מעניש כאוס), אך מרחם על הצדיקים, נותן חיים ומלאכות (כמו אנכי). בטקסטי הפירמידות הוא "דוחף" את ספינת השמש דרך העולם התחתון, מסייע ב"קרב" נגד כוחות החושך.רמז ישיר ביציאת מצרים: הנרטיב התנ"כי (מקור J, כמאה 10 לפנה"ס) מלא במקבילות מסופוטמיות-מצריות. ה' כ"פותח" (פתח) — רמז לפתח/אנכי, במיוחד בהקשר "מים מתחת לארץ" (שמ' כ:ד, מקביל לאבזו של אנכי). אוגרית (כמו בבלוג של לויטס) — מתווכת: בעל מנצח את ים (כאוס הים) בעזרת "רוח" (מקביל לאנכי), הד ביציאת מצרים.מבט ביקורתי ומסקנההמקבילה הזו אינה "העתקה", אלא התפתחות: מאנכי (מציל ממים) דרך פתח (פותח כאוס) אל המלאך התנ"כי (כמו במידרש), כאשר ה' סופג תכונות. אקדמאים (למשל, מרק ס. סמית') רואים בשמות שכבה אוגריתית-מצרית, כאשר "פתח" — רמז לשוני לפתח. אנכי/פתח — פרוטוטיפ של "המעניש הרחום", בניגוד ל"קשוח" אנליל/ה' בטקסטים מוקדמים.אם זה המשך לבלוג של לויטס — מעולה! רוצה להעמיק (למשל, טקסט מלא של המידרש או לוחות שומריים)? ציין. מומלץ "The Context of Scripture" למקורות ראשוניים.
תגובות