חורבן סדום ועמורה מקטסטרופה לא ידועה – אושר על ידי מדענים
Гибель Содома и Гоморры от неизвестной катастрофы подтвердили ученые | Наука наизнанку | Дзен
חורבן סדום ועמורה מקטסטרופה לא ידועה – אושר על ידי מדענים
בדרום-מזרח ים המלח גילו ארכיאולוגים ממצא שעשוי לאשר את אחד הסיפורים הטרגיים ביותר בתנ"ך – חורבנן של סדום ועמורה. מתחת לשכבות אפר בנות מאות שנים נחשפו שרידי ערים עתיקות, שכיליונן, על פי המקרא, נגרם מאש שירדה מן השמיים.
לדעת החוקרים, סדום תואמת את היישוב הארכיאולוגי באב א-דרא, ועמורה – את נומיירה. שני אתרים אלה שייכים לתקופת הברונזה הקדומה. ממצאי החפירות מראים סימני שריפה קיצונית: בתים שהפכו לאפר, ואוכלוסייה שככל הנראה נספתה ברגע אחד. לאחר האסון, האתרים לא אוכלסו מחדש לעולם.
בקרבת מקום נמצאו שני יישובים הרוסים נוספים – פיפה וחנזיר – שלדעת החוקרים עשויים להיות אדמה וצבויים המקראיות. חמש הערים הללו השתרעו לאורך תוואי נחל עתיק, מצפון לדרום – בדיוק כפי שמתואר בתנ"ך.באתר באב א-דרא נחשפו מבנים שרופים, ודפוסי הנזק מצביעים על מקור אש מלמעלה, כאילו ירדה מן השמיים. בנומיירה נמצאו שרידי אדם מתחת להריסות מגדל – עדות למוות פתאומי. תיארוך פחמן-14 תואם את הכרונולוגיה המקראית, מה שמאפשר לארכיאולוגים לקבוע התאמה זמנית וגיאוגרפית מלאה.העיר היחידה ששרדה את הקטסטרופה הייתה צוער, הידועה כיום כצאפי. על פי המקרא, שם מצאו לוט ובני ביתו מקלט מפני "העונש על החטאים". החפירות מראות רציפות התיישבות מהתקופה הברונזית ועד התקופה הביזנטית – כולל מקדשים עתיקים ומבני ביצורים רומיים.
(מקור: poisknews.ru)החוקרים סבורים שסדום ועמורה המקראיות שכנו על חוף ים המלח בעבר.
האגם מתכווץ כיום, אך בעבר היה גדול יותר – ואולי פחות מלוח. נוף סביב ים המלח מעיד על קו החוף הקדום.
ייתכן שהערים נעלמו גם לאחר נסיגת המים, כאשר האזור הפך למדבר. מחקרים גיאולוגיים מוקדמים מצביעים על רעידת אדמה עזה שהשמידה את ערי לוט – לאורך קו שבר פעיל. נהר הירדן יורד 180 מטר לאורך 190 ק"מ, וים המלח שוכן 400 מטר מתחת לפני הים העולמי. סביר שהתרחש כאן אירוע גיאולוגי קטסטרופלי.אבל יש מחקר מרתק נוסף.באתר תל אל-חמאם, בדרום עמק הירדן (צפון-מזרחית לים המלח), חפרו ארכיאולוגים עיר עתיקה שמנתה תושבים פי כמה מירושלים של אותה תקופה – וגדולה פי 5 מיריחו. המסקנה: העיר נחרבה בסביבות 1650 לפנה"ס מפיצוץ אווירי של גוף קוסמי קרחי ענק – כוכב שביט.
מקור: gazeta.ru – 21.09.2021הגוף התפרק באטמוספירה ויצר כדור אש ענק בגובה 4 ק"מ מעל פני הקרקע.
טמפרטורת האוויר זינקה ל-2,000°C.
הבזק האור הצית בגדים ועץ, חרבות וחניתות נמסו, לבני בוץ וכלי חרס התיכו.
שניות ספורות לאחר מכן פגעה גל הדף במהירות 1,200 קמ"ש, ואחריו נפלו שברים לוהטים שלא נשרפו.כדקה לאחר הפיצוץ, במרחק 22 ק"מ מערבית לתל אל-חמאם, הגיע גל ההדף ליריחו – וחומותיה קרסו.
בדיקות מדעיות של הלבנים והאבנים בתל אל-חמאם חשפו:
אבל יש פרט מוזר:
הגוף נע מצפון לדרום – בניצב למישור סיבוב כדור הארץ ולמישור המילקה (האקליפטיקה).לפני עשרות שנים נמצאו על אבנים סביב ים המלח חלקיקי גופרית מומסים.
טמפרטורת בעירת גופרית: 1,820°C – מספיקה להמסת סלעים.
ממצאים אלה תומכים בהשערה של פיצוץ אווירי של גוף קוסמי עשיר בגופרית ובמתכות כבדות – שגרם לשריפה, התכה והרס מיידי.
בדרום-מזרח ים המלח גילו ארכיאולוגים ממצא שעשוי לאשר את אחד הסיפורים הטרגיים ביותר בתנ"ך – חורבנן של סדום ועמורה. מתחת לשכבות אפר בנות מאות שנים נחשפו שרידי ערים עתיקות, שכיליונן, על פי המקרא, נגרם מאש שירדה מן השמיים.
ציורו של ג'ון מרטין "חורבן סדום ועמורה", 1852 – בהשראת כתבי הקודש
לדעת החוקרים, סדום תואמת את היישוב הארכיאולוגי באב א-דרא, ועמורה – את נומיירה. שני אתרים אלה שייכים לתקופת הברונזה הקדומה. ממצאי החפירות מראים סימני שריפה קיצונית: בתים שהפכו לאפר, ואוכלוסייה שככל הנראה נספתה ברגע אחד. לאחר האסון, האתרים לא אוכלסו מחדש לעולם.
בקרבת מקום נמצאו שני יישובים הרוסים נוספים – פיפה וחנזיר – שלדעת החוקרים עשויים להיות אדמה וצבויים המקראיות. חמש הערים הללו השתרעו לאורך תוואי נחל עתיק, מצפון לדרום – בדיוק כפי שמתואר בתנ"ך.באתר באב א-דרא נחשפו מבנים שרופים, ודפוסי הנזק מצביעים על מקור אש מלמעלה, כאילו ירדה מן השמיים. בנומיירה נמצאו שרידי אדם מתחת להריסות מגדל – עדות למוות פתאומי. תיארוך פחמן-14 תואם את הכרונולוגיה המקראית, מה שמאפשר לארכיאולוגים לקבוע התאמה זמנית וגיאוגרפית מלאה.העיר היחידה ששרדה את הקטסטרופה הייתה צוער, הידועה כיום כצאפי. על פי המקרא, שם מצאו לוט ובני ביתו מקלט מפני "העונש על החטאים". החפירות מראות רציפות התיישבות מהתקופה הברונזית ועד התקופה הביזנטית – כולל מקדשים עתיקים ומבני ביצורים רומיים.
(מקור: poisknews.ru)החוקרים סבורים שסדום ועמורה המקראיות שכנו על חוף ים המלח בעבר.
האגם מתכווץ כיום, אך בעבר היה גדול יותר – ואולי פחות מלוח. נוף סביב ים המלח מעיד על קו החוף הקדום.
ייתכן שהערים נעלמו גם לאחר נסיגת המים, כאשר האזור הפך למדבר. מחקרים גיאולוגיים מוקדמים מצביעים על רעידת אדמה עזה שהשמידה את ערי לוט – לאורך קו שבר פעיל. נהר הירדן יורד 180 מטר לאורך 190 ק"מ, וים המלח שוכן 400 מטר מתחת לפני הים העולמי. סביר שהתרחש כאן אירוע גיאולוגי קטסטרופלי.אבל יש מחקר מרתק נוסף.באתר תל אל-חמאם, בדרום עמק הירדן (צפון-מזרחית לים המלח), חפרו ארכיאולוגים עיר עתיקה שמנתה תושבים פי כמה מירושלים של אותה תקופה – וגדולה פי 5 מיריחו. המסקנה: העיר נחרבה בסביבות 1650 לפנה"ס מפיצוץ אווירי של גוף קוסמי קרחי ענק – כוכב שביט.
מקור: gazeta.ru – 21.09.2021הגוף התפרק באטמוספירה ויצר כדור אש ענק בגובה 4 ק"מ מעל פני הקרקע.
טמפרטורת האוויר זינקה ל-2,000°C.
הבזק האור הצית בגדים ועץ, חרבות וחניתות נמסו, לבני בוץ וכלי חרס התיכו.
שניות ספורות לאחר מכן פגעה גל הדף במהירות 1,200 קמ"ש, ואחריו נפלו שברים לוהטים שלא נשרפו.כדקה לאחר הפיצוץ, במרחק 22 ק"מ מערבית לתל אל-חמאם, הגיע גל ההדף ליריחו – וחומותיה קרסו.
בדיקות מדעיות של הלבנים והאבנים בתל אל-חמאם חשפו:
- דיאמונואידים (יהלומים זעירים שנוצרים בטמפרטורות ולחצים קיצוניים)
- גרגרי מתכת מומסים על פני כלי חרס: אירידיום, פלטינה, זירקוניום סיליקט
אבל יש פרט מוזר:
הגוף נע מצפון לדרום – בניצב למישור סיבוב כדור הארץ ולמישור המילקה (האקליפטיקה).לפני עשרות שנים נמצאו על אבנים סביב ים המלח חלקיקי גופרית מומסים.
טמפרטורת בעירת גופרית: 1,820°C – מספיקה להמסת סלעים.
ממצאים אלה תומכים בהשערה של פיצוץ אווירי של גוף קוסמי עשיר בגופרית ובמתכות כבדות – שגרם לשריפה, התכה והרס מיידי.
ייתכן שהתנ"ך מתאר את האירוע ההיסטורי היחיד של הרס ערים על ידי כוכב שביט או אסטרואיד.
אך בשל התיאור הדתי ("עונש על חטאי האדם") – רוב החוקרים התעלמו ממנו עד היום.
אך בשל התיאור הדתי ("עונש על חטאי האדם") – רוב החוקרים התעלמו ממנו עד היום.
תגובות