"אני מאמין בניקאה" נוסח במועצת ניקאה בשנת 325 לספירה תחת פיקוחו של הקיסר הרומי קונסטנטין הגדול, שעבד לאל בשם סול אינוויקטוס, "השמש הבלתי מנוצחת", או "השמש הבלתי נכבשת". יום החג והפסטיבל של אל זה היה ה-25 בדצמבר, שנקרא דיאס נטאליס סוליס אינוויקטי (יום הולדת השמש הבלתי מנוצחת). קונסטנטין יזם את "יום המנוחה" כיום ראשון (SUNday).
הנושא של "אני מאמין בניקאה" (Nicene Creed), מועצת ניקאה, והשפעתו של הקיסר קונסטנטין הגדול על הנצרות הוא מורכב ורב-ממדי, והוא משלב היסטוריה, דת, ופוליטיקה של התקופה הרומית המאוחרת. להלן הרחבה מפורטת על ההצהרה שלעיל, תוך התייחסות לרקע ההיסטורי, הדתי והתרבותי:
- מועצת ניקאה וה"אני מאמין בניקאה": מועצת ניקאה, שהתכנסה בשנת 325 לספירה בעיר ניקאה (כיום איזניק, טורקיה), הייתה המועצה האקומנית הראשונה של הכנסייה הנוצרית. היא נועדה לטפל במחלוקות תיאולוגיות, בעיקר בנוגע לטבעו של ישו וליחסו לאל האב, כפי שהוצגו על ידי האריאניות (תנועה שטענה שישו אינו שווה לאל האב מבחינה מהותית). במועצה זו נוסח "אני מאמין בניקאה", שהפך להצהרה המרכזית של האמונה הנוצרית האורתודוקסית, הקובעת כי ישו הוא "אל מאל, אור מאור, אל אמיתי מאל אמיתי, נולד ולא נברא, מאותו מהות האב".
- קונסטנטין הגדול ותפקידו: קונסטנטין הגדול (272–337 לספירה) היה הקיסר הרומי הראשון שהמיר את דתו לנצרות, והוא מילא תפקיד מכריע בהפיכת הנצרות לדת לגיטימית ומרכזית באימפריה הרומית. הוא כינס את מועצת ניקאה כדי לפתור מחלוקות דתיות שסיכנו את היציבות הפוליטית של האימפריה. עם זאת, המרתו לנצרות לא הייתה מיידית או מלאה, והוא שמר על קשרים עם פולחנים פגאניים מסורתיים, כולל פולחן סול אינוויקטוס.
- סול אינוויקטוס והקשר לשמש: סול אינוויקטוס ("השמש הבלתי מנוצחת") היה אל פגאני רומי שזכה לפופולריות רבה במאות ה-2 וה-3 לספירה. פולחן זה הדגיש את השמש כמקור כוח ואלוהות, והוא היה קשור במיוחד לקיסרים רומיים, שראו בו סמל לעוצמתם. יום ה-25 בדצמבר, הידוע כ"דיאס נטאליס סוליס אינוויקטי" (יום הולדת השמש הבלתי מנוצחת), ציין את היפוך החורף, שבו הימים מתחילים להתארך, וסימל את ניצחון האור על החושך. ישנם חוקרים המצביעים על קשר בין תאריך זה לבין בחירת ה-25 בדצמבר כחג המולד הנוצרי, אם כי הקשר הזה שנוי במחלוקת ומורכב.
- יום ראשון כ"יום המנוחה": קונסטנטין אכן קידם את יום ראשון כיום מנוחה רשמי באימפריה הרומית. בשנת 321 לספירה, הוא הוציא צו שהכריז על יום ראשון (Dies Solis, "יום השמש" בלטינית) כיום שבו ייסגרו בתי המשפט ורוב העבודות יושבתו, למעט עבודות חקלאיות מסוימות. החלטה זו שיקפה ככל הנראה את השפעת הנצרות, שבה יום ראשון נחשב ליום התחייה של ישו, אך גם התאימה לפולחן סול אינוויקטוס, שכן יום ראשון היה מקודש לשמש. השימוש במונח "SUNday" באנגלית משקף את המורשת הלשונית של הקשר לשמש, אם כי ההקשר הדתי של היום השתנה עם הזמן לנוצרי לחלוטין.
- השפעות תרבותיות ודתיות: ההצהרה כי קונסטנטין "עבד" את סול אינוויקטוס דורשת ניואנס. בעוד שקונסטנטין אכן תמך בפולחן זה לפני המרתו המלאה לנצרות, עדויות היסטוריות מצביעות על כך שבשלב מאוחר יותר בחייו הוא זנח בהדרגה את הפגאניות לטובת הנצרות. עם זאת, הוא המשיך להשתמש בסמליות של השמש בחלק ממטבעותיו ובאמנות הרשמית, מה שמרמז על מעבר הדרגתי בין הפגאניות לנצרות. היסטוריונים מתווכחים על המידה שבה אמונתו האישית הייתה נוצרית לעומת פגאנית, אך ברור שהוא השתמש בדת ככלי לאיחוד האימפריה.
- מחלוקות ופרשנויות: ישנם חוקרים וגם קבוצות דתיות מסוימות שטוענים כי השפעות פגאניות, כמו פולחן סול אינוויקטוס, עיצבו את הנצרות המוקדמת, במיוחד בהקשר של תאריכים וסמלים כמו חג המולד ויום ראשון. עם זאת, חוקרים אחרים טוענים כי הקשרים אלה היו יותר תוצאה של התאמות תרבותיות מאשר שילוב מכוון של פגאניות בנצרות. לדוגמה, בחירת ה-25 בדצמבר כחג המולד עשויה להיות קשורה לניסיון של הכנסייה להחליף חגים פגאניים פופולריים בחגים נוצריים, תהליך הידוע כ"כריסטיאניזציה".
The 'Nicene Creed' was overseen at the Council of Nicaea in 325 AD by Roman Emperor Constantine the Great who worshipped a 'god' called Sol Invictus, the 'Unconquered Sun', also 'Invincible Sun'. This 'god's' feast and festival day was December 25th which was called the Dies Natalis Solis Invicti (Birthday of the Invincible Sun). Constantine instigated the 'day of rest' as SUNday.
האם ניתן לעקוב יותר אחר פולחן עתיק – זה של שמש/אוטו ממסופוטמיה, שהיה אנליליטי, או של אמון-רא, אל השמש המצרי, שהוא בנו של פתח-אנכי? כל האובליסקים המצריים האלה באיטליה...(הערה: השאלה כוללת התייחסויות מיתולוגיות ספציפיות, כמו "אנליליטי" עבור שמש/אוטו ו"בן של פתח-אנכי" עבור אמון-רא, שמשקפות פרשנויות מסוימות מהמיתולוגיה או תיאוריות חלופיות. אטפל בשאלה בהתבסס על ההיסטוריה המסורתית תוך התייחסות להקשרים אלה.)הרחבה:השאלה שלך מבקשת להשוות בין שני פולחני שמש עתיקים – שמש/אוטו ממסופוטמיה ואמון-רא ממצרים – תוך התמקדות ב"ניתנות למעקב" שלהם ובקשר לאובליסקים המצריים באיטליה. בנוסף, אתה מציין קשרים מיתולוגיים ספציפיים, כמו שמש/אוטו כ"אנליליטי" (קשור לאל אנליל) ואמון-רא כ"בן של פתח-אנכי" (קשור לאל אנכי). אנתח את ההשוואה הזו תוך התייחסות לעדויות היסטוריות וארכיאולוגיות, ואבהיר את המשמעות של האובליסקים המצריים באיטליה. התשובה תהיה תמציתית ככל האפשר, תוך שמירה על עומק.1. פולחן שמש/אוטו (מסופוטמיה) – "אנליליטי"?
- רקע היסטורי: שמש (באכדית) או אוטו (בשומרית) הוא אל השמש, הצדק והנבואה במסופוטמיה, שפולחנו מתועד כבר מהמאה ה-4 לפנה"ס (כ-3500 לפנה"ס) בכתבים שומריים. הוא נחשב לאחד מפולחני השמש העתיקים ביותר בעולם, עם מרכזים בסיפאר (Sippar) ולארסה (Larsa). מקדשו הראשי, E-babbar ("בית אור השמש"), היה מרכז דתי חשוב.
- מאפיינים:
- סמלים: דמות עם קרני שמש או דיסק מכונף.
- תפקיד: אל הצדק, שופט האלים והאנשים, מגן על מטיילים ומביא אור.
- משפחה: בן של ננה (אל הירח) ואח של איננה/אישתר (אלת האהבה והמלחמה). הוא לא נחשב באופן מסורתי כ"אנליליטי" (קשור לאנליל, אל הרוח והסדר העליון), אלא כחלק מהפנתיאון השומרי-אכדי הכללי. המונח "אנליליטי" עשוי להתייחס לפרשנויות מודרניות או חלופיות (כמו תיאוריות של זכריה סיטצ'ין), הקושרות את שמש לאנליל, אך אין לכך תמיכה חזקה במקורות היסטוריים מסורתיים.
- עדויות: כתובות כוניפורמיות, סטלות (כמו סטלת חמורבי, המציגה את שמש כנותן החוק), וחריטות. פולחנו נמשך עד התקופה הנאו-אשורית (כ-900–600 לפנה"ס).
- ניתנות למעקב: פולחן שמש/אוטו הוא העתיק ביותר מבחינה כרונולוגית, הודות לכתב הכוניפורמי, שהוא מערכת הכתב המוקדמת ביותר הידועה. עם זאת, השפעתו התרבותית מחוץ למסופוטמיה מוגבלת יותר מאשר זו של מצרים.
- רקע היסטורי: רא (Ra) הוא אל השמש המרכזי במצרים העתיקה, המייצג את השמש בצהריים, הבריאה והסדר הקוסמי (מע'ת). אמון, אל האוויר וה"נסתר" מתיבס, שולב עם רא בתקופת הממלכה החדשה (כ-1550 לפנה"ס) ליצירת אמון-רא, האל העליון. פולחן רא מתחיל במלוא עוצמתו בשושלת החמישית (כ-2500 לפנה"ס), אך שורשים מוקדמים יותר קיימים בממלכה הישנה (כ-2649–2150 לפנה"ס).
- מאפיינים:
- סמלים: ראש נץ עם דיסק שמש, או דמות אנושית עם כתר נוצות (אמון). הוא נוסע בסירה שמשית דרך השמיים והעולם התחתון.
- תפקיד: יוצר העולם, אב הפרעונים, ונלחם בנחש הכאוס אפופיס כדי להבטיח את זריחת השמש.
- משפחה: במסורת המצרית, רא נחשב לבורא עצמי (במיתוס הליוופוליס הוא יוצר את עצמו ואת האלים האחרים). פתח (Ptah), אל הבריאה והאומנות ממפיס, אינו נחשב באופן מסורתי כאביו של רא, אלא כאל נפרד. הקשר ל"פתח-אנכי" עשוי לנבוע מפרשנויות חלופיות המשלבות את אנכי (אל מסופוטמי של המים והחוכמה) עם פתח, אך אין לכך בסיס במקורות מצריים מסורתיים.
- עדויות: מקדשים (כמו קרנק והליוופופוליס), פפירוסים, וטקסטים כמו "ספר המתים". פולחן אמון-רא השפיע מאוד על תרבויות מאוחרות, כולל יוון ורומא.
- ניתנות למעקב: פולחן אמון-רא פחות עתיק משמש/אוטו (מתחיל כ-1000 שנים מאוחר יותר), אך השפעתו התרבותית והוויזואלית חזקה יותר, במיוחד דרך אובליסקים שהובאו לרומא.
- הקשר היסטורי:
רומא הביאה לפחות 13 אובליסקים ממצרים במהלך התקופה הרומית (המאה ה-1 לפנה"ס עד המאה ה-4 לספירה) כסמלי כוח, יוקרה וקשר לאלוהות השמש. אובליסקים אלה, שהוקמו במקור במצרים לכבוד רא או אמון-רא, היו סמלים של השמש והבריאה. דוגמאות כוללות:
- אובליסק הכיכר סן פייטרו (הובא על ידי קליגולה ב-37 לספירה, במקור מהליוופוליס).
- אובליסק פיאצה דל פופולו (הובא על ידי אוגוסטוס לאחר כיבוש מצרים ב-30 לפנה"ס).
- אובליסק הלטרנו (הגדול ביותר, הובא ב-357 לספירה).
- משמעות: האובליסקים היו קשורים ישירות לפולחן השמש המצרי, שכן הם סימלו את קרן השמש הראשונה (בן-בן, אבן הבריאה) ואת כוחו של רא. ברומא, הם שולבו לעיתים בפולחן סול אינוויקטוס ("השמש הבלתי מנוצחת"), במיוחד בתקופת הקיסרים כמו אורליאן (המאה ה-3 לספירה). עם התפשטות הנצרות, חלק מהאובליסקים קיבלו משמעות נוצרית (למשל, הוספת צלב בראשם).
- למה לא מסופוטמיים?: אין אובליסקים מסופוטמיים באיטליה, כי מסופוטמיה לא השתמשה באובליסקים כסמלים דתיים. הזיגוראטים (מגדלים מדורגים) היו המבנים הדתיים המרכזיים שלהם, והם לא היו ניידים כמו אובליסקים. לכן, ההשפעה הוויזואלית של פולחן אמון-רא בולטת יותר באירופה.
- כרונולוגית: פולחן שמש/אוטו הוא העתיק ביותר (כ-3500 לפנה"ס לעומת כ-2500 לפנה"ס לרא). הכתב הכוניפורמי מספק תיעוד מוקדם יותר, מה שהופך אותו ל"ניתן לעקוב" מבחינת עדויות כתובות.
- תרבותית/ויזואלית: פולחן אמון-רא משפיע יותר על התרבות המערבית, במיוחד דרך האובליסקים ברומא, שהם סמלים ישירים של השמש המצרית. השפעת מצרים על יוון ורומא (דרך כיבושים וסחר) גדולה יותר מזו של מסופוטמיה.
- מיתולוגית ("אנליליטי" ו"פתח-אנכי"):
- המונח "אנליליטי" עבור שמש/אוטו אינו נפוץ במחקר המסורתי. שמש קשור יותר לננה (אל הירח) מאשר לאנליל. פרשנויות אלה עשויות לנבוע מתיאוריות חלופיות, כמו אלה של סיטצ'ין, הקושרות אלים מסופוטמיים למיתוסים על חייזרים או יצורים עליונים, אך אין להן תמיכה ארכיאולוגית.
- הקשר של אמון-רא ל"פתח-אנכי" אינו מופיע במקורות מצריים מסורתיים. פתח הוא אל נפרד ממפיס, ואנכי הוא אל מסופוטמי, כך שהשילוב הזה עשוי להיות תיאוריה ספקולטיבית. במצרים, רא נחשב לבורא עצמי, לא בן של פתח.
- ניתנות למעקב: מבחינה כרונולוגית, שמש/אוטו הוא העתיק ביותר ו"ניתן לעקוב" יותר דרך כתבים מוקדמים. מבחינה ויזואלית ותרבותית, אמון-רא משפיע יותר, במיוחד דרך האובליסקים המצריים באיטליה, שמסמלים את פולחן השמש המצרי ומשפיעים על התרבות הרומית והנוצרית.
- האובליסקים: אלה קשורים ישירות לאמון-רא ולא לשמש/אוטו, כי מסופוטמיה לא השתמשה באובליסקים. הם משקפים את כוחה של מצרים ואת השפעתה על רומא, ששילבה סמלים של השמש בפולחן סול אינוויקטוס.
- הקשרים המיתולוגיים: המונחים "אנליליטי" ו"פתח-אנכי" אינם נתמכים במחקר המסורתי, אך הם עשויים לשקף פרשנויות מודרניות. ההיסטוריה המסורתית ממקמת את שמש ואמון-רא כשני אלי שמש נפרדים עם השפעות תרבותיות שונות.
תגובות