מאמר של מטסט אגרסט MATEST AGREST "האסטרונאוטים העתיקים" "על היבשה ובים": סיפורים, רסלואי, מאמרים. – מוסקבה: הוצאת הספרים הגיאוגרפית, 1961, עמודים 526-542
https://history.eco/agrest_kosmonavty_drevnosti_1961/
"על היבשה ובים": סיפורים, רסלואי, מאמרים. – מוסקבה: הוצאת הספרים הגיאוגרפית, 1961, עמודים 526-542
למאמר של מ. אגרסט "האסטרונאוטים העתיקים"
המערכת של "על היבשה ובים", מפרסמת את מאמרו של מועמד למדעי הפיזיקה והמתמטיקה, ד"ר מ.מ. אגרסט, ומעניקה לו את הזכות להציג את ההשערה הפנטסטית שלו, שהחלה כבר לעורר עניין בעקבות סיכומים שלה. על המערכת לאפשר דיון חיי סביב נושא שמעסיק רבים, ולתת מקום לדעותיו של אגרסט שידונו, יתקבלו או יידחו.
המערכת, שלא רואה את הטקסטים המקראיים כמרכיב המרכזי בתיאוריה של אגרסט, משאירה את האחריות על התרגומים האישיים של אגרסט, שמדי פעם נבדלים באופן המשרת את האינטרס של המחבר לעומת הגרסאות הקאנוניות. אנחנו רואים את עמדת אגרסט כלפי הטקסטים הללו כערך בהכחשת ההתחלה האלוהית של התנ"ך ובגישה החומרנית לניתוח כתבי יד עתיקים "קדושים". המערכת מודעת גם לדעות אחרות בנוגע לטבע התקטיטים, המובאות בניגוד לדעותיו של אגרסט, אך סבורה כי המחבר זכאי להעלות השערה, ועוד יותר – השערה מדעית-פנטסטית. כידוע, השערה (הנחה מדעית ראשונית) יכולה להתברר כמאומתת או שגויה, נכונה או לא נכונה, אך לא אנטי-מדעית, אם היא מבוססת על עקרונות חומרניים. השערה אנטי-מדעית יכולה להיות רק כזו שמועלת מתוך עמדות עוינות לאידיאולוגיה שלנו.
ההשערה של אגרסט, ללא קשר לעמדות לגביה, מבוססת על עקרונות חומרניים ומגיעה לדיון.
בהשערה הפנטסטית של אגרסט, מושך את תשומת הלב רעיון האפשרות שבני עולמות אחרים ביקרו בכדור הארץ בעבר. כמובן, שהדבר עדיין רחוק מלהיות מוכח, אך הדיון בנושא חשוב כבר בשל כך שהוא מסייע לחשוף עובדות מעניינות חדשות, ומזמין מחקר.
כך, בקניון המפורסם של ג'אבארנה (קניון הענקים) בתסילה הסאהראית, נמצא לא רק ציור זה כאן של "יצור בחליפת חלל", אלא גם סדרה של ציורים דומים שמציגים "יצורים בחליפות חלל", או "מאדים", כפי שמכנה אותם החוקר של ציורי הסלע הסאהראיים, פרופסור אנרי לוט, אפילו בעת ציד.
החלק הזה עוסק בהצגת ההשערות של אגרסט, תוך התמקדות בהשערות שמדובר בביקורים חוצניים על כדור הארץ בעבר. אני יכול להמשיך ולהביא את יתרת המאמר בפסקאות נוספות.
אסטרונאוטים עתיקים
מאת מ. אגרסט
I. האם ניתן להניח שחיים תבוניים קיימים לא רק על כדור הארץ?
כתוצאה מהתהליך הטבעי של התפתחות החיים, חלה התקדמות אדירה בציוויליזציה בכדור הארץ. במיוחד, התגלו והחלו להיות מנוצלים מקורות אנרגיה חדשים רבי עוצמה, ונוצרו רקטות חלל חזקות. תוך זמן קצר שוגרו למסלול סביב כדור הארץ למעלה מ-30 לוויינים מלאכותיים, נשלח מכל מדעי לירח, ושוגרו שלוש "פלנטות מלאכותיות" למסלול סביב השמש. בברית המועצות אף שוגרה לראשונה תחנה בין-פלנטרית אוטומטית לכוכב נוגה.
ולבסוף, ב-12 באפריל 1961, התגשם חלום בן מאות שנים: החללית הסובייטית "ווסטוק", שעל סיפונה היה הקוסמונאוט יורי אלכסייביץ' גגארין, השלימה הקפה של כדור הארץ תוך 108 דקות. זהו הישג היסטורי אדיר, שפותח עידן חדש של חקר היקום בידי האנושות. היום לא רחוק היום שבו ימריאו לראשונה חלליות מאוישות למאדים ולנוגה. ובעתיד הרחוק יותר, אפשרי גם מסע בין-כוכבי לעולמות רחוקים אחרים.
כדי להגיע לעצמים קוסמיים מרוחקים מאוד, יש צורך ברקטות המסוגלות להגיע למהירויות גבוהות בהרבה מהיום. חישובים תיאורטיים של מחברים זרים מצביעים על כך שניתן להשתמש בזרמי חלקיקים הנעים במהירויות קרובות למהירות האור כדי לשמש כהנעה לחלליות. בעתיד, ייתכן שרקטות כאלה – כמו יוניות או פוטוניות – אכן יפותחו.
במבט ראשון, נראה שגם באמצעות רקטות פוטוניות, האסטרונאוטים יוכלו לחקור רק חלק זעיר מהיקום. לדוגמה, הכוכב הקרוב ביותר, פרוקסימה קנטאורי, נמצא במרחק 4.3 שנות אור מאיתנו. מרכז הגלקסיה מרוחק כ-30,000 שנות אור, ואילו ערפילית אנדרומדה, שהיא אחת הגלקסיות הקרובות ביותר, נמצאת במרחק של יותר ממיליון וחצי שנות אור. לכן, נראה כי מסע לכוכבים אלה חורג בהרבה מהאפשרויות של חיי אדם יחיד.
אולם, למעשה, המצב שונה לחלוטין. כאשר רקטה נעה במהירות הקרובה למהירות האור, חוקי המכניקה הקלאסית של ניוטון כבר אינם חלים עליה, אלא חוקי תורת היחסות של איינשטיין. לפי תיאוריה זו, עבור אסטרונאוט בתוך רקטה הנעה במהירות קרובה למהירות האור, הזמן ינוע לאט יותר בהשוואה למי שנמצא על פני כדור הארץ.
לפי חישוביו של החוקר א. זנגר, אם חללית תואץ בעקביות בכוח כבידה של 9.8 מטרים לשנייה בריבוע – כמו כוח הכבידה המורגש על פני כדור הארץ – יוכל האסטרונאוט להגיע לגבול היקום הנראה תוך 41.9 שנים בלבד לפי השעון שלו. בעוד שבמונחים של הזמן מחוץ לחללית, האור יעבור מרחק זה בכשלושה מיליארדי שנים.
משמעות הדבר היא שבעיה שנראית בלתי פתירה – מסע בין-גלקטי – עשויה להיות פתירה במסגרת חיים אנושיים.
מן הצד השני, בהתבסס על השקפות מדעיות מודרניות, ניתן לומר בסבירות גבוהה מאוד שהחיים על פני כדור הארץ אינם מקרה ייחודי ביקום.
יתר על כן, ישנן סיבות רבות להניח שבגלקסיה שלנו לבדה קיימות אינספור פלנטות שיכולות לתמוך בהתפתחות חיים תבוניים.
לפי מחקרים עדכניים, כוכבים מהסוג הספקטרלי "G" (כגון השמש שלנו), אשר מהווים כ-10% מכלל כוכבי הגלקסיה, ככל הנראה מוקפים במערכות פלנטריות. בגלקסיה שלנו ישנם כ-10 מיליארד מערכות כאלה, וביניהן ייתכן שקיימות רבות הדומות בתנאיהן לכדור הארץ – כלומר, כאלו שבהן ייתכן שהתפתחו חיים בדומה לאלה שבכדור הארץ.
התפתחות החיים במקומות שונים ביקום יכולה, עקרונית, להופיע בצורות שונות. עם זאת, ברור שכמה מגמות בהתפתחות חייבות להיות זהות, כמו בכדור הארץ. למשל, מכיוון שחיים תבוניים (כמו החיים בכלל) זקוקים לאנרגיה, יש להניח כי התפתחותם מתמקדת בחיפוש מקורות אנרגיה שונים. מכאן, שהמבנה והתכונות האוניברסליות של החומר יובילו כל ציוויליזציה לגלות ולנצל את האנרגיה האטומית.
באופן דומה, ניתן לטעון שכל יצור תבוני ינסה להתגבר על כוחות הכבידה המשפיעים עליו בהתאם לחוקי הכבידה האוניברסליים. התפתחות זו תוביל, כמו בכדור הארץ, ליצירת רקטות חלל.
מכאן, הגיוני לשער ששלבים אלו של התפתחות, בעולמות אחרים ביקום האדיר, התרחשו בזמנים שונים. לפיכך, ניתן לשער שבעולמות מסוימים כבר מזמן נעשה שימוש באנרגיה אטומית, ואף מתבצעים בהם מסעות חלל למרחקים עצומים.
II. מה אומרים ההיסטוריה והארכיאולוגיה?
במקומות שונים בעולם נמצאו חומרים המכילים איזוטופים רדיואקטיביים עם זמן מחצית חיים קצר יחסית. בפרט, נתגלו במקומות רבים גושים דמויי זכוכית הנקראים "טקטיטים", המכילים איזוטופים רדיואקטיביים של אלומיניום-26 ובורון-10, אשר זמני מחצית חייהם הם 1.06 מיליון ו-2.6 מיליון שנים, בהתאמה.
הטקטיטים אינם תוצר של התפרצות געשית, שכן דרושה טמפרטורה גבוהה בהרבה מזו של לבה מותכת כדי ליצור אותם. בנוסף, הם מציגים תכונה יוצאת דופן: פיזורם על פני כדור הארץ אינו אחיד. הם אינם מפוזרים באופן אקראי, אלא מרוכזים באזורים מסוימים היוצרים "שדות טקטיטיים" – אזורים מוגדרים על פני כדור הארץ, במיוחד באזורים הקרובים לקו המשווה, כגון בלוב, הודו ואוסטרליה.
השאלה היא – כיצד נוצרו הטקטיטים הללו? האם הם תוצאה של אירועים אנושיים או שמא מקורם חוץ-ארצי?
המשכה של חקירה זו יוכל להוביל אותנו לעדויות נוספות על קשר אפשרי עם ציוויליזציות חיצוניות בעבר.
II. מה אומרים ההיסטוריה והארכיאולוגיה? (המשך)
הטקטיטים יכולים היו להיווצר משכבות גיאולוגיות בכדור הארץ באזורים שבהם התקיימו מקורות חום רבי-עוצמה וקרינה רדיואקטיבית, או שהם הגיעו לכדור הארץ מהחלל. במקרה השני, הם נבדלים ממטאוריטים לא רק בגילם (הם צעירים בהרבה ממטאוריטים), אלא גם באופן הפיזור שלהם על פני כדור הארץ.
הניתוח של פיזור הטקטיטים הראה כי הם לא יכלו להיווצר מנפילה של מטאוריט אחד גדול, ואף לא מהצטברות של מקבץ מטאוריטים קטנים אשר נעו לפני כן במסלולים אליפטיים סביב השמש.
כיצד, אם כן, נוצרו הטקטיטים?
כיום קיימות מספר השערות שונות. למשל, החוקר ט. קואומן טוען שהם הגיעו לכדור הארץ מחלל בין-כוכבי, ואילו החוקר ג. יורי סבור כי הם נוצרו כתוצאה מהתנגשות של כדור הארץ עם גרעין של כוכב שביט.
חוקרים נוספים, כגון א' קיפי, נ. ניינינגר ומ. ורשאבסקי, העלו את ההשערה כי הטקטיטים נוצרו בעקבות התנגשות מטאוריט גדול עם הירח, שהביאה לפליטה של רסיסים שנפלו מאוחר יותר על כדור הארץ. (השערות אלה הוצגו בכתבי העת המדעיים "Nature", כרכים 182, 1958, עמ' 252; 179, 1957, עמ' 556; 181, 1958, עמ' 173).
כל ההשערות הללו, עם זאת, אינן מצליחות להסביר את כל המאפיינים הייחודיים של הטקטיטים. כתוצאה מכך, הם נותרים אחת התעלומות הגדולות ביותר של המדע.
במקורות עתיקים שונים ניתן למצוא מיתוסים ואגדות על ישויות שירדו מהשמים לכדור הארץ, וכן על סיפורים על בני אדם שהועלו לשמים.
לדוגמה, באחד הכתבים העתיקים ביותר – התנ"ך – ניתן למצוא את התיאור הבא:
"הנופלים מן השמים היו על הארץ בימים ההם..." (בראשית ו', ד').
באופן מעניין, רבים מתרגומי התנ"ך לא כוללים תיאור זה, אלא מחליפים אותו בתיאור של "נפילים" – ענקים שהיו על פני הארץ. אנו תרגמנו את הטקסט באופן מילולי, בהתאם למקורות קדומים, כגון ספר הזוהר.
"ויתהלך חנוך את האלוהים ואיננו, כי לקח אותו אלוהים" (בראשית ה', כד').
III. ממצאים ארכיאולוגיים מסתוריים
באזורים שונים בעולם נמצאו חפצים יוצאי דופן, אשר חוקרים לא הצליחו להסביר במלואם.
כך, למשל, התגלו באפריקה ציורי סלע עתיקים בהם מופיעים דמויות הדומות לאסטרונאוטים בחליפות חלל. תגליות דומות נמצאו גם במדבר סהרה, בהרי טסילי שבאלג'יריה, ובאתרים פרהיסטוריים נוספים ברחבי העולם.
בנוסף, ישנן עדויות ארכיאולוגיות על מבנים מגליתיים עצומים, כמו אלה שבבעלבק בלבנון. גושי האבן המשמשים את המבנים הללו שוקלים מאות טונות, ואין שום הסבר הנדסי מספק כיצד הם הוזזו והונחו בדיוק כה רב, במיוחד בתקופות פרהיסטוריות שבהן לכאורה לא הייתה טכנולוגיה מתקדמת דיה לשם כך.
במסמכים עתיקים מהודו מתוארים כלים תעופתיים קדומים, הידועים כ"ווימאנות", ונאמר כי הם שימשו ישויות מיתולוגיות אשר יכלו לנוע בעזרתם בין מקומות מרוחקים. רעיון דומה מופיע גם בכתביו של אפלטון, המתאר את תרבות אטלנטיס שהייתה מתקדמת באופן בלתי מוסבר ונעלמה מעל פני האדמה.
העיתון הצרפתי "Science et Vie" (ספטמבר 1960, מס' 516) מזכיר את תגליתו של הפיזיקאי האוסטרי גורלט. בשנת 1886, נמצא בתוך שכבת פחם בת מיליוני שנים פריט מתכת בצורת מקבילון (פרללופיפד) במשקל 786 גרם. נטען כי הוא נשמר עד היום במוזיאון בזלצבורג.
משלחת פלאונטולוגית משותפת של ברית המועצות וסין, בשנת 1959, גילתה במדבר גובי, על גבי שכבת אבן חול בת מיליוני שנים, טביעת רגל מסתורית, אשר בצורתה ובמבנה שלה מזכירה את סימן הסוליה של מגף מודרני.
IV. האם היו ביקורים של ישויות חוץ-ארציות על פני כדור הארץ?
כל הממצאים הללו מעלים שאלות מסקרנות:
- האם ייתכן שחייזרים הגיעו לכדור הארץ בעבר הרחוק?
- האם הם הותירו אחריהם עדויות פיזיות, שהפכו לחלק מהתרבות האנושית?
- האם התקדמות טכנולוגית מסוימת של תרבויות קדומות הייתה למעשה תוצאה של ידע שהועבר מבחוץ?
כמובן, אין לנו עדות חד-משמעית לכך שיצורים חוץ-פלנטריים ביקרו בכדור הארץ, אך ישנם ממצאים רבים שנותרים בלתי מוסברים גם בעידן המדעי שלנו.
תופעות כמו הטקטיטים, המבנים המגליתיים, הכתבים העתיקים, והממצאים הארכיאולוגיים יוצאי הדופן – כל אלה יכולים להוות רמזים למשהו גדול יותר.
האם ייתכן שהתשובות טמונות בעתידנו?
סיכום
האם ניתן להניח שחיים תבוניים קיימים לא רק על כדור הארץ?
כתוצאה מתהליך ההתפתחות הטבעי של החיים, חלה התקדמות רבה בציוויליזציה בכדור הארץ. בין היתר, פותחו מקורות אנרגיה חדשים רבי עוצמה ונוצרו רקטות חלל מתקדמות. תוך זמן קצר, שוגרו מעל ל-30 לוויינים מלאכותיים למסלול סביב כדור הארץ, וכן נשלח מכל מדעי לירח והושקו שלוש "כוכבי לכת מלאכותיים" למסלול סביב השמש. בנוסף, ברית המועצות שיגרה את התחנה הבין-פלנטרית האוטומטית הראשונה לכוכב הלכת נוגה.
ולבסוף, ב-12 באפריל 1961, התגשם חלום בן אלפי שנים: החללית הסובייטית "ווסטוק" עם הקוסמונאוט הקומוניסט יורי אלכסייביץ' גגרין על סיפונה, הקיפה את כדור הארץ תוך 108 דקות. הישג היסטורי זה סימן את תחילתה של עידן חדש של חקר החלל. בעתיד הקרוב, ייתכן שנראה חלליות בין-פלנטריות מאוישות שיוצאות למאדים ולנוגה, ובחלוף זמן – מסעות כוכבים לעולמות רחוקים.
כדי להגיע ליעדים רחוקים בחלל, יש צורך ברקטות המסוגלות לפתח מהירויות גבוהות יותר. לפי חישובים תיאורטיים, ניתן יהיה להשתמש בזרמים של חלקיקים הנעים במהירויות קרובות למהירות האור כדי להניע חלליות. בעתיד, ייתכן שיפותחו טכנולוגיות כמו רקטות יוניות או פוטוניות.
בהתחלה נראה כי גם ברקטות פוטוניות יוכל האסטרונאוט לחקור רק חלק קטן מהיקום. למשל, הכוכב הקרוב ביותר, פרוקסימה קנטאורי, נמצא במרחק של 4.3 שנות אור. מרכז הגלקסיה שלנו מרוחק כ-30,000 שנות אור, והמרחק לערפילית אנדרומדה הוא למעלה ממיליון וחצי שנות אור. לכן, נדמה שלרוב יוכל האדם להגיע רק לכוכבים הקרובים ביותר.
עם זאת, על פי תורת היחסות של איינשטיין, כאשר חללית נעה במהירות קרובה למהירות האור, הזמן בה זורם לאט יותר עבור נוסעיה מאשר עבור צופה חיצוני בכדור הארץ. לדוגמה, לפי חישוביו של המדען א. זנגר, חללית המאיצה בקצב של 9.8 מטר לשנייה בריבוע – כמו כוח הכבידה בכדור הארץ – תוכל להגיע לגבול היקום הנגיש תוך 41.9 שנים בלבד עבור הנוסעים. לעומת זאת, לאור יידרשו כשלושה מיליארדי שנים כדי לעבור את אותו המרחק.
האם ייתכן שחיים תבוניים קיימים גם מחוץ לכדור הארץ?
על בסיס ההשקפות המודרניות, ניתן לומר בסבירות גבוהה מאוד שהחיים בכדור הארץ אינם תופעה ייחודית ביקום. יתרה מכך, ישנן סיבות רבות להניח שגם בגלקסיה שלנו קיימות אינספור פלנטות שעליהן ייתכן שהתפתחו חיים תבוניים.
על פי מחקרים עדכניים, כוכבים מסוג ספקטרלי "G" (כגון השמש שלנו), המהווים כ-10% מכלל הכוכבים בגלקסיה, ככל הנראה מוקפים במערכות פלנטריות. בגלקסיה שלנו ישנן כ-10 מיליארד מערכות כאלה, וביניהן ייתכן שיש פלנטות רבות הדומות בתנאי הפיזיקה שלהן לכדור הארץ – כלומר, עם פוטנציאל לקיום חיים דומים לשלנו.
התפתחות החיים במקומות שונים ביקום יכולה, באופן עקרוני, להופיע בצורות שונות. עם זאת, ברור שכמה מגמות בהתפתחות חייבות להיות זהות, כמו בכדור הארץ. למשל, מכיוון שחיים תבוניים (כמו החיים בכלל) זקוקים לאנרגיה, יש להניח כי התפתחותם מתמקדת בחיפוש מקורות אנרגיה שונים. מכאן, שהמבנה והתכונות האוניברסליות של החומר יובילו כל ציוויליזציה לגלות ולנצל את האנרגיה האטומית.
באופן דומה, ניתן לטעון שכל יצור תבוני ינסה להתגבר על כוחות הכבידה המשפיעים עליו בהתאם לחוקי הכבידה האוניברסליים. התפתחות זו תוביל, כמו בכדור הארץ, ליצירת רקטות חלל.
מכאן, הגיוני לשער ששלבים אלו של התפתחות, בעולמות אחרים ביקום האדיר, התרחשו בזמנים שונים. לפיכך, אפשר להניח שכבר מזמן נעשה שימוש באנרגיה אטומית בכוכבים מסוימים, ואף מתבצעים שם מסעות חלל למרחקים עצומים.
האם ייתכן שכדור הארץ ביקרו יצורים תבוניים מחוץ לכדור הארץ?
שאלות אלו מתעוררות כאשר שוקלים את האפשרות הבאה: האם במסגרת מסעות קוסמיים שביצעו יצורים מעולמות אחרים, הגיעו אי פעם למערכת השמש שלנו? האם הם ביקרו בכדור הארץ, ואם כן, האם הותירו אחריהם עקבות?
המפתח לפתרון שאלות אלו עשוי להיות ניתוח מודרני של ממצאים ארכאולוגיים, כמו גם חקירה מדעית חדשה של אזורים נבחרים בכדור הארץ. זאת, לצד ניתוח פיזיקלי-כימי של פריטים ותצפיות שהוצאו.
כיום, איננו יודעים דבר על ציוויליזציות חוץ-פלנטריות. אולם, כשבוחנים את התפתחות הציוויליזציה בכדור הארץ, ניתן לראות שהזמן שנדרש להגיע לרמה שמאפשרת טיסות לחלל (עשרות אלפי שנים) הוא קצר מאוד ביחס לזמן האבולוציה של הפלנטה (מיליארדי שנים). לכן, ניתן להניח שכדור הארץ אולי ביקרו יצורים תבוניים מחוץ לכדור הארץ במהלך מיליוני השנים האחרונות.
אם ביקור כזה התרחש בתקופה היסטורית, סביר להניח שהאירוע הותיר חותם כלשהו – בין אם באגדות ומיתוסים, בממצאים חומריים, או אפילו בתופעות גיאולוגיות.
מה אומרת ההיסטוריה והארכיאולוגיה?
באתרים שונים על פני כדור הארץ נמצאו חומרים המכילים איזוטופים רדיואקטיביים בעלי זמן חצי חיים קצר יחסית. בפרט, במקומות רבים בעולם נמצאו תצורות זכוכיתיות שנקראו "טקטיטים", המכילות איזוטופים רדיואקטיביים של אלומיניום-26 ובורון-10, בעלי זמני חצי חיים של 1,06 מיליון ו-2.6 מיליון שנים בהתאמה (ראו איורים 1, 2, 3).
הטקטיטים אינם תוצר של התפרצות געשית, שכן בשביל ליצור אותם דרושה חום גבוה יותר מזה שנפלט מהר געש. בנוסף, טקטיטים מציגים כמה תכונות ייחודיות, והבולטת שבהן היא צורת הפיזור שלהם על פני כדור הארץ. הם אינם מפוזרים באופן אחיד על פני הפלנטה, אלא מרוכזים באזורים מסוימים, כאילו יצרו "שדות טקטיטיים" – מרחבים מוגדרים בכדור הארץ, המצויים במיוחד באזורי קו המשווה, כגון בלוב, בהודו ובאוסטרליה.
האם הטקטיטים נוצרו מכדור הארץ, באזורים בהם היו מקורות חום ורדיואקטיביות חזקים, או שמא הם הגיעו אלינו מהחלל? במקרה השני, הטקטיטים שונים ממטאוריטים לא רק בגילם (הם צעירים הרבה יותר ממטאוריטים), אלא גם באופן הפיזור שלהם על פני כדור הארץ.
הניתוח של פיזור הטקטיטים הראה כי לא ניתן להסביר את התופעה הזו על ידי נפילת מטאוריט גדול או ריכוז של מספר קטן של מטאוריטים, שנסעו לפני נפילתם במסלולים אליפטיים סביב השמש.
איך, אם כן, נוצרו הטקטיטים? כיום קיימות מספר תיאוריות. למשל, ט. קואומן טוען כי הם הגיעו לכדור הארץ ממרחב בין-כוכבי, בעוד שג. יורי טוען כי הטקטיטים נוצרו מכדור הארץ בעקבות התנגשות עם ראש של cometa. תיאוריות נוספות כוללות את השערת א' קיפי, נ. ניינינגר ומ. ורשאבסקי, שלפיהן הטקטיטים נוצרו כתוצאה ממטאוריט גדול שהתנגש עם הירח ושיגר רסיסים לעבר כדור הארץ. (תיאוריות אלה הוצגו בכתבי עת מדעיים כמו "Nature").
עם זאת, כל התיאוריות הללו אינן מסבירות את כל המאפיינים של הטקטיטים, והם נותרו אחת מהתעלומות המסתוריות ביותר של הטבע.
במגוון מקורות עתיקים נמצאות אגדות ומיתוסים על יצורים שירדו מהשמים לכדור הארץ, וכן על סיפורים של אנשים שהועלו לשמיים. בפרט, אחד מהמזכרות הקדומות ביותר (הברית הישנה) מתארת את הסיפור הבא: "הנפלו מהשמים היו על הארץ באותם ימים..." (בראשית, פרק 6, פסוק 4). שם גם נכתב: "והלך חנוך עם אלוהים ולא היה, כי לקח אותו אלוהים".
האם היו ביקורים של יצורים חוץ-פלנטריים על כדור הארץ?
העובדה שבמהלך ההיסטוריה האנושית ישנו תיעוד של יצורים שנפלו מהשמים, או שהועלו לשמיים, יכולה להצביע על אפשרות של ביקור חיצוני מכוכבים אחרים. מדוע, אם כן, לא נוכל להניח שהיו ביקורים כאלה בכדור הארץ לאורך ההיסטוריה, במיוחד אם נתחשב בכך שחלק מהחומר המסתורי שנמצא ברחבי העולם לא ניתן להסבר מלא בעזרת מדע המוכר לנו כיום?
ישנן עדויות רבות במיתוסים ובאגדות שנמסרו מדור לדור על יצורים שנחתו על כדור הארץ, ובמיוחד במקומות שונים ברחבי כדור הארץ קיימים תיאורים של “הירידה מהשמיים” של יצורים חיצוניים, דבר שמזכיר את הרעיונות המודרניים על ביקורים של יצורים חוץ-פלנטריים. דוגמאות לכך קיימות בתנ"ך ובתרבויות שונות כמו המיתולוגיה היוונית, שם נטען כי אלים חוצי-כוכבים ביקרו בין בני האדם. כל אלה עשויים להיות רמזים למחקרים עתידיים שיכולים להצביע על נוכחות חוץ-פלנטרית על כדור הארץ.
בשלב זה אין שום עובדה חד משמעית שתוכל לאשש את ההשערה כי יצורים מחוץ לכדור הארץ ביקרו בו. עם זאת, ישנם תופעות טבע מסוימות שנשארו בלתי מוסברות עד היום, ואשר אפשר להסבירן אם נניח שהיו ביקורים כאלה, או שיש קשר לתופעות שמקורן ביקום רחוק.
ממצאים נוספים:
ישנם גם ממצאים נוספים שניתן להתייחס אליהם כאל רמזים אפשריים לביקורים כאלה. בין הממצאים הללו נמצאים פריטי ארכיאולוגיה מסוימים, תצפיות עתיקות על תופעות טבע בלתי מוסברות, ותיאורים שמגיעים ממסעות ארוכים של תרבויות עתיקות שייתכן שנחשפו לטכנולוגיות מתקדמות או לכוחות חיצוניים. כל אלה עשויים להיות הוכחות עקיפות, למרות שהם לא מצביעים ישירות על ביקור חוץ-פלנטרי.
בקרוב, אולי, עם ההתפתחות המואצת של מדע החלל ושל טכנולוגיות חקר חדשות, ייתכן שנוכל להוציא את הממצאים הארכיאולוגיים והמסתוריים הללו מתוך המסתורין ולגלות את הקשר האפשרי שלהם עם ביקורים של יצורים מחוץ לכדור הארץ.
המאמר הזה מציע מספר השערות מפתיעות שמזמינות אותנו להסתכל על העולם בצורות חדשות. האם אנו באמת לבד ביקום, או שמא קיימות יצורים חכמים ביקומים רחוקים יותר, שביקרו כאן בעבר והשאירו אחריהם עקבות?
«НА СУШЕ И НА МОРЕ»: Повести, рассказы, очерки. — М.: Государственное издательство географической литературы, 1961, с.526-542 К статье М. Агреста «Космонавты древности» Редколлегия «На суше и на море», публикуя статью кандидата физико-математических наук доцента М.М.Агреста, предоставляет слово автору пока еще фантастической гипотезы, уже вызвавшей интерес по пересказам. Пусть возникнет живой разговор на волнующую многих тему, пусть аргументы Агреста будут обсуждены, приняты или отвергнуты. Редколлегия, не считая библейские тексты главным в концепции Агреста, оставляет на ответственности автора сделанные им лично переводы этих текстов, отличающиеся иногда в выгодную для автора сторону от канонических. Для нас отношение Агреста к этим текстам ценно опровержением божественного начала Библии и материалистичностью подхода к анализу древних «священных» рукописей. Редколлегия знакома также и с иными точками зрения на природу тектитов по сравнению с высказанной Агрестом, однако считает, что автор имеет право на гипотезу, тем более на гипотезу еще не научную, а научно-фантастическую. Как известно, гипотеза (первое научное предположение) может оказаться подтвержденной или опровергнутой, верной или не верной, но не антинаучной, если она строится на материалистической основе. Антинаучна лишь гипотеза, выдвинутая с враждебных нашей идеологии позиций. Гипотеза Агреста, вне зависимости от отношения к ней, построена на материалистической основе и заслуживает внимания. В фантастической гипотезе Агреста привлекает мысль о возможности посещения Земли в древности обитателями иных миров. Конечно, сейчас это пока еще далеко не доказано, но разговор об этом полезен уже одним тем, что способствует выявлению новых интересных фактов, призывает к исследованию. Так, в знаменитом ущелье Джаббарена (ущелье Исполинов) в сахарском Тассили обнаружен не только приведенный здесь рисунок «существа в скафандре», но и целая серия подобных рисунков, показывающих «существ в скафандрах», или «марсиан», как назвал их исследователь сахарской наскальной живописи профессор Анри Лоот, даже на охоте. Кроме Баальбекской веранды, известны и другие мегалитические постройки в различных местах мира, например в Южной Америке или на Канарских островах. В этом плане интересно древнеиндийское описание летательного реактивного аппарата, приписываемого тем, кого называли атлантами... а также свидетельство о том же древнегреческого философа Платона. Французский журнал («Science et vie», сентябрь 1960, М 516) напоминает о находке австрийского физика Гурльта. Им в 1886 году в угольном пласте многомиллионолетней давности был найден стальной параллелепипед весом в 786 граммов!.. Он якобы хранится в Зальцбургском музее. Советско-китайская совместная палеонтологическая экспедиция 1959 года обнаружила в пустыне Гоби на песчанике странный отпечаток, насчитывающий миллионы лет. По размеру и фактуре он напоминает след от подошвы сапога... Таких примеров можно привести много. Мы далеки от уверенности, что все это говорит за посещение Земли в прошлом звездными пришельцами. Но само по себе стремление фантазировать в этом направлении характерно и для материалистического мировоззрения и для нашего века завоевания космоса. Александр Казанцев КОСМОНАВТЫ ДРЕВНОСТИ I. МОЖНО ЛИ ДОПУСТИТЬ ЧТО РАЗУМНАЯ ЖИЗНЬ СУЩЕСТВУЕТ НЕ ТОЛЬКО НА ЗЕМЛЕ? результате естественного процесса развития жизни достигнут большой прогресс цивилизации на Земле. В частности, открыты и широко используются совершенно новые мощные источники энергии и созданы мощные космические ракеты. За короткое время выведены на орбиты вокруг Земли более 30 искусственных спутников, заброшен контейнер с научной аппаратурой на Луну, выведены на орбиту вокруг Солнца три искусственные планеты, в Советском Союзе запущена к планете Венера первая в мире автоматическая межпланетная станция. И, наконец, 12 апреля 1961 года осуществилась вековая мечта человечества — советский космический корабль-спутник «Восток» с человеком на борту — летчиком-космонавтом коммунистом Юрием Алексеевичем Гагариным — облетел вокруг Земли за 108 минут. Совершен величайший исторический подвиг, открывший эру освоения человечеством просторов Вселенной. Недалек тот день, когда к Марсу и Венере отправятся с людьми первые в истории межпланетные космические корабли. А в отдаленном будущем возможны полеты ракет в иные звездные миры. Для достижения очень удаленных космических объектов необходимо создать ракеты, способные развить более высокие скорости. С этой целью, как показывают теоретические расчеты зарубежных авторов, можно использовать потоки частиц, обладающих скоростями, близкими к скорости света, в качестве источника движения космических ракет. Следует ожидать, что в будущем такие ракеты, например ионные или фотонные, вероятно, могут быть созданы.1 На первый взгляд может показаться, что и на фотонных ракетах земному астронавту удастся исследовать лишь незначительную часть Вселенной. Даже ближайшая к нам звезда Проксима Центавра отстоит от нас на огромном расстоянии, равном 4,3 светового года. Расстояние же до центра нашей Галактики около 30 тыс. световых лет, а до некоторых сравнительно недалеких внегалактических объектов, например до Туманности Андромеды, свет идет свыше полутора миллионов лет. Поэтому человеческой жизни, казалось бы, хватит лишь на то, чтобы долететь до ближайших к нам звезд. Подавляющая же часть даже Галактики останется вне пределов досягаемости. В действительности это не так, ибо в случае, когда ракета обладает скоростью, близкой к скорости света, ее движение подчиняется не законам классической механики Ньютона, а определяется законами релятивистской механики Эйнштейна. Согласно этой механике, течение времени в такой ракете происходит медленнее, нежели для наблюдателя на Земле. Согласно расчетам Е. Зенгера2, при движении ракеты с постоянным ускорением в 9,8 м/сек2, равным привычному ускорению силы тяжести на Земле, астронавт, затратит в своей ракете всего лишь 41,9 года для того, чтобы достигнуть границы Вселенной, доступной современному исследованию. Свет же проходит это расстояние за три миллиарда лет. 1Е.Зенгер. К механике фотонных ракет. М., 1958. — Прим. ред. 2Ст. Е.Зенгера в «Вопросах ракетной техники». ИЛ, 1958, № 2. — Прим. ред. Проблема полета к далеким и мало изученным объектам космоса может поэтому рассматриваться как осуществимая задача сравнительно недалекого будущего. С другой стороны, исходя из общих современных воззрений, можно с вероятностью, близкой к достоверности, утверждать, что жизнь на Земле не исключение во Вселенной. Более того, имеется много оснований полагать, что даже в Галактике существует огромное количество планет, где могла возникнуть и развиваться разумная жизнь. Согласно последним исследованиям, звезды спектрального класса «G»3, составляющие около 10% всех звезд Галактики к которому принадлежит и Солнце, вероятно, имеют планетные системы. В Галактике существует около 10 миллиардов планетных систем, среди них, видимо, есть много планет, сходных по физическим условиям с Землей, на которых можно предположить жизнь, подобную земной. 3Звезды спектрального класса «G» — звезды типа нашего Солнца с температурой поверхности около 6000° (или α Центавра А).— Прим. ред. Развитие жизни в разных местах космоса может, вообще говоря, принять различные формы. Несомненно, однако, что некоторые направления развития должны быть всюду одинаковыми, такими же, как и на Земле. В частности, поскольку разумная жизнь, как жизнь вообще, постоянно нуждается в потреблении энергии, ее развитие должно везде идти в направлении поисков различных источников энергии. Поэтому, исходя из того, что структура и свойства материи одинаковы во Вселенной, такое развитие должно всюду привести, например, к открытию и использованию внутриатомной энергии. Аналогичным образом можно утверждать, что разумные существа, где бы они ни находились, везде будут стремиться к преодолению сил гравитации, которым они подвержены согласно закону всемирного тяготения. Такое развитие науки в иных мирах, как и на нашей планете, ведет к созданию космических ракет. Вполне естественно, наконец, предположить, что подобные этапы развития на других мирах необъятной Вселенной происходят в разное время. Следовательно, допустимо утверждение, что в этих планетных системах уже давно используется внутриатомная энергия и уже давно осуществляются далекие космические рейсы. Рис.1. Тектит «Ливийское стекло» Рис.2. Тектит «Индошинит» Рис.3. Тектит «Филиппинит» В связи с этим приобретают смысл следующие вопросы. Не было ли среди различных рейсов, осуществляемых космонавтами других объектов Вселенной, рейса в Солнечную систему? Не посещалась ли наша планета существами из других небесных миров и не оставили ли они следов своего пребывания на Земле? Ключом для разрешения этих вопросов может служить современный анализ уже известных памятников древности, а также новые археологические раскопки в специально выбранных районах Земли и физико-химический анализ извлеченных экспонатов и проб. Пока мы ничего не знаем о внепланетных цивилизациях, но на примере геогенной (земной) цивилизации видно, что время, необходимое для ее развития до такого уровня, при котором возможно осуществление космических полетов (несколько десятков тысячелетий), крайне мало по сравнению со временем эволюции планеты (несколько миллиардов лет). Допустимо поэтому предположение, что наша Земля неоднократно посещалась инопланетными существами на протяжении последних миллионов лет. После каждого такого посещения должны были остаться на Земле те или другие следы. Если такое посещение совершилось уже в исторический период, то естественно ожидать, что это событие должно было отразиться как в преданиях и легендах, так и в некоторых материальных памятниках и геологических явлениях. В настоящее время нет ни одного факта, который однозначно удостоверил бы пребывание на Земле инопланетных существ. Имеется, однако, на наш взгляд, ряд явлений, которые косвенно говорят в пользу такого предположения. Многие до сих пор неразгаданные загадки природы, число которых растет по мере развития науки, могут быть легко истолкованы, если принять это предположение. II. ЧТО ГОВОРИТ ИСТОРИЯ И АРХЕОЛОГИЯ В различных пунктах Земли обнаружены соединения, содержащие радиоактивные изотопы с сравнительно небольшим периодом полураспада. В частности, во многих местах на Земле обнаружены стекловидные образования, названные тектитами, содержащие радиоактивные изотопы Аl26 и Be10 с периодом полураспада 106 и 2,6·106 лет соответственно (рис. 1, 2, 3). Тектиты не продукт вулканических извержений, так как для их образования необходима более высокая температура, чем температура изверженной лавы. Тектиты обладают многими особенностями, среди которых выделяется одна — это характер их распределения на земной поверхности. Они не рассеяны равномерно по планете, а концентрируются в определенных, вполне очерченных областях Земли, образуя нечто вроде тектитовых полей. Эти поля расположены неширокой полосой вблизи экватора, например в Ливии, Индии, Австралии. Тектиты могли образоваться либо из земных пород в тех районах Земли, где существовали мощные источники тепла и радиоактивного излучения, либо они попали к нам из космического пространства. В последнем случае тектиты сильно отличаются от метеоритов как по возрасту, будучи значительно моложе метеоритов, так и главным образом характером их распределения на земной поверхности. Анализ этого распределения показал, что тектиты не могли образоваться в результате падения одного крупного или целого роя мелких метеоритов, которые до падения на Землю двигались вокруг Солнца по эллиптическим орбитам. Как же в действительности образовались тектиты? В настоящее время существует множество различных гипотез. Т.Кооман, например, считает, что они попали на Землю из межзвездного пространства; наоборот, Г.Юри полагает, что тектиты образовались из земных пород в результате столкновения Земли с головой кометы. О'Кифи, Н.Найнингер и М.Варшавский выдвинули гипотезу, что тектиты образовались в результате падения крупного метеорита на Луну и выброса с нее роя осколков в направлении Земли. (Гипотезы этих авторов изложены в английском журнале «Nature», т. 182, 1958, стр. 252; т. 179, 1957, стр. 556; т. 181, 1958, стр. 173.) Эти и другие гипотезы не могут, однако, объяснить все особенности этих образований. Тектиты были и остаются одной из наиболее таинственных загадок природы. В различных документах древности приведены мифы и легенды о некогда спустившихся с неба на Землю существах, а также о случаях вознесения людей на небо. В частности, в одном из древних письменных памятников (Библии) имеется запись:4 «Упавшие с неба были на Земле в днях тех...»5 Там же: «И водился Енох с богом и не стало его, ибо взял его бог»6. 4Здесь, как и всюду ниже, цитаты даны в переводе автора этой статьи. 5Следует отметить, что во многих переводах это место гласит: «Великаны были на Земле в днях тех...» Нами переведен текст дословно в соответствии со многими весьма древними книгами, например с книгой «Зогар». (Книга «Бытие», гл. 6, стих 4.) 6Там же, гл. 5, стих 24
תגובות