אפוקריפים, ספרים חיצוניים והתגלות התורה: החיבור בין מקורות מסופוטמיים ומצריים
אפוקריפים, ספרים חיצוניים והתגלות התורה: החיבור בין מקורות מסופוטמיים ומצריים
הקדמה: מה הם הספרים החיצוניים?
הספרים החיצוניים הם כתבים עתיקים שנמצאו מחוץ לקאנון המקראי הרשמי, אך הם עשויים לשפוך אור על התהליכים ההיסטוריים והדתיים שהובילו ליצירת התנ"ך. ספרים כמו "ספר חנוך", "ספר היובלים", "אסנת בת פוטיפר", ו"אפוקריף משה" מציגים תיאורים שונים של אירועים תנ"כיים ולעיתים מציעים גישות שונות להבנת החוק האלוהי והבריאה.
"אפוקריף משה" ומקורות ההתגלות
בין הספרים האבודים מוזכר "אפוקריף משה", שלכאורה הכיל מידע שונה על ההתגלות בהר סיני ועל מקור החוקים שניתנו למשה. אחת ההשערות המעניינות גורסת כי משה לא קיבל את התורה מאל אחד בלבד, אלא שההתגלות הייתה תוצר של השפעות מכמה ישויות שמימיות. תפיסה זו עולה בקנה אחד עם המסורות השומריות והמצריות, שבהן החוק והסדר הגיעו מהאלים אנכי (אנקי), מרדוך ותחותי.
"אנכי יהוה אלהיך" – אנכי (אנקי) כמחוקק
בפרשנות מסורתית, המילים "אנכי יהוה אלהיך" נתפסות כפתיח מונומנטלי לעשרת הדיברות. אך חקר השוואתי חושף הקבלות בין "אנכי" לבין אנכי (אנקי) – אל החכמה, המים והכתיבה במסורת השומרית.
הקשר בין אנכי לאנכי:
- אנכי במסופוטמיה: אל החכמה והשפע, מעניק הידע והתרבות.
- אנכי במקרא: המילה "אנכי" משמשת במעמדים התגלותיים, ייתכן כרמז לשורשים קדומים הקשורים לאנכי.
- המספר 40: במסורת המסופוטמית, אנכי מזוהה עם המספר 40. מספר זה מופיע בכתבי הקודש כ-40 יום בהר סיני, 40 שנות נדודים במדבר, ו-40 ימי המבול.
- אהיה אשר אהיה = EA אשר EA: באנלוגיה לשם הקדוש של יהוה, ניתן לזהות קווי דמיון בין השם "אהיה אשר אהיה" לבין EA, שמו האכדי של אנכי.
התורה כמסמך רב-מקורי: חיבור מסורות תחותי ורא
חקר השפה לפי Joe Lanyadoo:
לפי חקריו של ג'ו לניאדו, העברית מכילה רבדים סמויים השומרים על משמעות קדומה. אחת הדוגמאות הבולטות היא המילה "תורה", שניתן לפרשה כשילוב של:
- THO (Thoth / תחותי) – מייצג את הידע, הכתב והחוקים.
- RA (Ra / מרדוך) – מייצג את החוק האלוהי והסדר העליון.
תחותי: מחוקק הכתב והמאגיה
- תחותי המצרי: אל החכמה, המאגיה והסדר, פועל בתפקיד דומה לזה של אנכי.
- הקשר למטה אהרון ולנחש: תחותי מתואר עם מטה קסם, בדומה למטהו של אהרון שהופך לנחש.
- השרפים כשליחי החכמה: במסורת המקראית, השרפים מקושרים לאש ולחכמה – תפקיד שמתאים לתחותי.
מרדוך (רא) כמחוקק:
- מרדוך הבבלי: אל החוק, שכבש את מקומם של אנכי ואנליל ושלט בעולם באמצעות חוקי צדק.
- הקשר לחוקי חמורבי: חוקי מרדוך היוו השראה למערכות החוק הבבליות, ויש דמיון רב בינם לבין חוקי התורה.
- חוק וסדר במיתולוגיה המצרית: רא (Ra) נחשב לאל השולט על הצדק והאור האלוהי, בדומה למעמדו של מרדוך בבבל.
חמולת הנחש – הקשר בין אנכי, מרדוך ונינגשזידה
מרדוך ונינגשזידה, שניהם בניו של אנכי, משויכים יחד עם אביהם למה שניתן לכנות "חמולת הנחש".
- סמליות הנחש המשותפת:
- אנכי, כאל מים וחכמה, מזוהה עם אנרגיה נחשית.
- נינגשזידה היה אל ששמר על שערי הידע והמוות, והוא מוצג לא פעם כנחש דו-ראשי.
- מרדוך עצמו השתמש בכוח הנחש בסמלים מסוימים, מה שמחזק את הרעיון של העברת הידע והכוח בתוך אותה שושלת.
יציאת מצרים ונרטיבים אנליליים
בזמן יציאת מצרים מופיעים רמזים לכך שנרטיבים אנליליים חדרו לסיפור המקראי, כדי להראות נאמנות למסופוטמיה:
- נינורתה (מיכאל) מוצג במסורת ככוח אלוהי לוחם, מקביל לדמותו של מיכאל במקרא.
- המכות במצרים ועשר המגפות: האם ייתכן שחלקן נועדו להכניס נרטיב אנלילי לתוך סיפור המבוסס על מקורות אנקייטיים?
- הרג הבכורות המצריים: האם האירועים המקראיים מבוססים על שילוב בין מסמך עתיק של אנכי לבין חידושים אנליליים? בעוד שבתפיסה האנקייטית העם היה בעל ברית של אנכי, הנרטיב המקראי טוען שהוא היה משועבד במצרים, דבר שמתנגש עם מקורות מסופוטמיים קדומים.
כיצד השתמרו מסורות אלו בספרות החיצונית?
בכתבים כמו "ספר חנוך" ו"ספר היובלים" ניתן לזהות הדהוד לרעיונות האפוקריפיים הללו:
- בספר חנוך, יש אזכור לשומרים (Watcher Angels) שהורו לאנושות חוקים, בדומה לחוקים שהועברו מאנכי.
- בספר היובלים, הדגש הוא על תורה קדומה שניתנה עוד לפני מתן תורה, דבר שמרמז על מקוריות החוק מחוץ למסגרת הסיפור המקראי.
מסקנות
אם התורה היא שימור מקודד של מסורות חוק קדומות, הרי שלא מדובר בהתגלות יחידנית מאל אחד, אלא בקובץ ידע קדום ממקורות מסופוטמיים ומצריים. הספרים החיצוניים ששרדו עשויים להעניק לנו רמזים לאופן שבו הדתות העבריות הקדומות השתמרו מתוך מסורות רחבות יותר, כשהן מחברות את החוקים האלוהיים של תחותי, מרדוך ואנכי אל תוך הנרטיב של משה ועם ישראל.
תגובות