תעלומות הציוויליזציה השומרית (חלק 4: שורשי המיתולוגיה היוונית והאלים השומרים)

 

https://dzen.ru/a/XrlRdgRu2BR53c9o

12 האלים של האולימפוס היווני

נזכיר תחילה רק את המחבר של הספר הנדון ("הכוכב השנים-עשר: כשהאלים ברחו מהארץ"). זכריה סיטשין (1920-2010) — אחד החוקרים הידועים של הציוויליזציה השומרית. הוא נולד בבאקו, אך גדל בפלשתינה, שם רכש ידע בעברית מודרנית ועתיקה, וכן בשפות שמיות ואירופאיות נוספות, יחד עם ידע מיוחד בתנ"ך, בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של המזרח התיכון. לאחר מכן סיים את אוניברסיטת לונדון עם תואר בכלכלה, עבד שנים רבות כעורך ועיתונאי בישראל עד שעבר לניו יורק ב-1952. במהלך עבודתו כמנהל בחברת ספנות, לימד את עצמו קריאה בכתב היתדות השומרי וביקר בכמה אתרים ארכיאולוגיים. מחקריו וספריו של זכריה סיטשין זוכים לעיתים לביקורת מצד "המדע הרשמי", אך אנו נסתמך ונצטט את הטקסטים שלו המבוססים על ממצאים המוכרים ומקובלים על ידי אותו מדע. הציטוטים העיקריים יובאו מתוך ספרו "הכוכב השנים-עשר: כשהאלים ברחו מהארץ" (מוסקבה, אקסמו, 2006).

---

לא רק ז. סיטשין, אלא גם חוקרים רבים אחרים שמו לב לקפיצה חדה ומהירה בהתפתחות האנושות בתקופה שבין האלף ה-11 לתחילת האלף ה-4 לפני הספירה במרחב שבין הנהרות (בין החידקל לפרת) — עוד לפני הופעת הציוויליזציה במצרים, לפני תחילת התקופה הקרויה התקופה הטרום-שושלתית בשטח מצרים. אני מצטט מתחילת הפרק השלישי של הספר שהוזכר לעיל של סיטשין:

"מה הסיבה לכך ש לאחר מאות אלפי ואף מיליוני שנים של התפתחות אנושית איטית ומפרכת, הכל השתנה לפתע במהירות, ושבטים נוודים פרימיטיביים של ציידים ולקטים הפכו, בשלושה קפיצות כמעט — בערך בשנים 11,000, 7400 ו-3800 לפני הספירה — לחקלאים וקדרים, ולאחר מכן לבוני ערים, מהנדסים, מתמטיקאים, אסטרונומים, מטלורגים, סוחרים, מוזיקאים, שופטים, רופאים, סופרים, ספרנים וכוהנים? <...> השומרים — העם שהפך למתווך של הציוויליזציה המפותחת הזו שהופיעה בפתאומיות — ידעו את התשובה לשאלה זו. התשובה מובאת בצורה הטובה ביותר באחת מעשרות אלפי הכתובות המסופוטמיות שנמצאו על ידי חוקרים: 'כל הדברים הנפלאים נעשו בחסדי האלים'. האלים של שומר. אבל מי הם היו?

בואו ננסה, בעקבות סיטשין, לפענח זאת.

12 האלים של האולימפוס היווני

סיטשין מתחיל את חקירתו בניתוח המיתולוגיה היוונית, ומזכיר שרוב האלים בפנתיאון היווני נולדו על הארץ, אך שנים-עשר האלים הגדולים של האולימפוס ייצגו את האולימפוס השמימי. ב"אודיסאה" תואר האולימפוס כממוקם "בשכבת האוויר העליונה הטהורה". שנים-עשר האולימפיים הגדולים הראשונים היו אלים שירדו מהשמיים לארץ וייצגו שנים-עשר גרמי שמיים "בכיפת השמיים".

שמותיהם הלטיניים של האלים (הרומאים שאלו את הפנתיאון היווני) מדגישים את הקשרים השמימיים: גאיה — כדור הארץ, הרמס — מרקורי, אפרודיטה — ונוס, ארס — מאדים, קרונוס — שבתאי, זאוס — צדק.

אלי האולימפוס (ממקורות ציבוריים)
תבליט המציג את שנים-עשר האלים האולימפיים מחזיקים בסמליהם. משמאל לימין: הסטיה, הרמס, אפרודיטה, ארס, דמטר, הפייסטוס, הרה, פוסידון, אתנה, זאוס, ארטמיס ואפולו. מוזיאון האמנות וולטרס (תמונה ממאמר בוויקיפדיה "מיתולוגיה יוונית עתיקה", מחבר: אנונימי (יוון) - מוזיאון האמנות וולטרס: דף הבית, מידע על היצירה, נחלת הכלל, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=18788303).
מקובל כי הציוויליזציה היוונית עצמה נולדה באי כרתים, שם בסביבות 2700 לפני הספירה פרחה התרבות המינואית. במיתוסים ובלגנדות המינואיות תופסת מקום מרכזי אגדת המינוטאור. מפלצת זו, בעלת גוף אדם וראש שור, נולדה לאשתו של המלך מינוס, פסיפאה, משור. ז. סיטשין כותב בהמשך:

"ממצאים ארכיאולוגיים אישרו כי פולחן השור התפשט מאוד בתקופת הציוויליזציה המינואית, ובכמה חותמות גליליות השור מוצג כאלוהות — לצד סמל בצורת צלב, שייצג כוכב לכת כלשהו. עובדה זו נותנת בסיס להניח כי הקראטים הקדמונים סגדו לא לפר רגיל, אלא לפר שמימי, כלומר לקבוצת הכוכבים שור — לכבוד אירועים מסוימים שהתרחשו בסביבות 4000 לפני הספירה, כאשר ביום השוויון האביבי השמש זרחה בקבוצת כוכבים זו."
נציין כאן כי אזוטריקאים מודרניים, הסבורים (בעקבות השומרים הקדמונים) כי מחזור התנודה של ציר כדור הארץ (25,920 שנים) מורכב מ-12 עידנים בני 2160 שנים כל אחד, מחשבים כי עידן הדגים החל כ-150 שנים לפני הספירה, עידן הטלה החל בסביבות 2310 לפני הספירה, וכך עידן השור קדם לו ב-2160 שנים נוספות — כלומר בסביבות 4470 לפני הספירה. נמשיך את הציטוט מספרו של סיטשין:

"לפי המיתוסים היווניים, זאוס הגיע ליבשת יוון מכרתים, לשם ברח (בשחייה בים התיכון) לאחר שפיתה את בתו של מלך מהעיר הפיניקית צור. כאשר סיירוס ח. גורדון הצליח לפענח את הטקסט הכרתים הראשון, התברר כי השפה שבה נכתב הייתה 'ניב שמי ממזרח הים התיכון'. ואכן, היוונים מעולם לא טענו כי אליהם ירדו ישירות מהשמיים. זאוס הגיע מכרתים, חצה את הים התיכון. אפרודיטה הגיעה בדרך הים מהמזרח התיכון דרך קפריסין. פוסידון (נפטון אצל הרומאים) הביא סוסים מאסיה הקטנה. אתנה הביאה שתילים של עץ זית מארצות המקרא. אין ספק כי הדת והמיתוסים הגיעו ליבשת יוון מהמזרח התיכון דרך אסיה הקטנה ואיי הים התיכון. שם יש לחפש את שורשי האלים היווניים ואת קשריהם האסטרליים למספר 'שנים-עשר'."

חטיפת אירופה על ידי זאוס (ציור קיר עתיק, תמונה ממקורות ציבוריים)

12 האלים של הוודות ההודיות

בהמשך, זכריה סיטשין מתאר בפירוט את אלי הוודות ההודיות (שנוצרו במשך כ-1000 שנים בין המאה ה-16 למאה ה-6 לפני הספירה), ומגיע למסקנות הבאות:

"הדמיון בין הפנתיאון הוודי ליווני ברור. הסיפורים על האלים הראשיים, וכן השירים המתארים אלים רבים בדרגה נמוכה יותר — בנים, נשים, בנות, מאהבות — חוזרים על המיתוסים היווניים (או להפך?). אין ספק כי דיאוס הוא מקבילו של זאוס, דיאוס-פיטר של צדק, ורונה של אורנוס וכן הלאה. בשני המקרים, מספר האלים הראשיים נשאר קבוע — שנים-עשר — ללא תלות בשינויים בסדר הירושה.
מאין יכול היה לבוא דמיון מפתיע זה בתרבויות כה מרוחקות — בזמן ובמרחק?"

כאן נפסיק את הציטוט מספרו של סיטשין, ונציין בסוגריים כי המספר 12 בולט לא רק במיתולוגיות עתיקות, אלא גם בפיזיקה המודרנית. אם שמעתם משהו על המודל הסטנדרטי של הפיזיקה התיאורטית (המתאר אינטראקציות אלקטרומגנטיות חלשות), אולי תזכרו שכל החומר, לפי מודל זה, מורכב מ-12 שדות קוונטיים בסיסיים, שהקוונטים שלהם הם חלקיקים בסיסיים, ו-12 אנטי-חלקיקים תואמים. אבל זה, כמובן, לעניין אחר. על כך יש לכתוב מאמר נפרד.

בינתיים נמשיך את הסיפור לפי הפרק השלישי של ספרו של זכריה סיטשין, "הכוכב השנים-עשר: כשהאלים ברחו מהארץ". אספר מחדש (עם קיצורים מסוימים). שימו לב שבשלב זה (בשלושת הפרקים הראשונים של ספרו) לא נתקלנו עדיין בשום סטייה מהעובדות והתיאוריות המקובלות במדע הרשמי. נכון, חלק מהמונחים וההגדרות של זכריה סיטשין שונים מאלה שניתן למצוא, למשל, בוויקיפדיה המודרנית, אך לא מעבר לכך. סיטשין פשוט רואה במערך המידע העצום הזה "חוט אדום של אריאדנה" המוביל אותנו (בעקבותיו) אל אור האמת (נו, זו דעתי האישית :). אז נמשיך על 12 האלים של יוון העתיקה, הוודות ההודיות והשומרים הקדמונים. מאין יכול היה לבוא דמיון מפתיע זה בתרבויות כה מרוחקות — בזמן ובמרחק?

חוקרים סבורים שבאלף השני לפני הספירה התרחשה נדידה גדולה של עמים שדיברו בשפה מהקבוצה ההודו-אירופית והתיישבו באזור צפון איראן. קבוצה אחת של מהגרים פנתה דרום-מזרחה, להודו. ההודים כינו אותם אריים ("אנשים נאצלים"). המהגרים הביאו עמם את הוודות כמסורות בעל פה — בסביבות 1500 לפני הספירה. גל שני של נדידת ההודו-אירופים הלך מערבה, לכיוון אירופה. חלקם עקפו את הים השחור והגיעו לאירופה דרך ערבות סקיתיה, אך הדרך העיקרית לחדירת דתם ומנהגיהם לשטח יוון הייתה הקצרה ביותר, דרך אסיה הקטנה. ואכן, חלק מהערים העתיקות ביותר ביוון ממוקמות לא בחלק היבשתי של המדינה, אלא בקצה המזרחי של אסיה הקטנה.

כפי שניתן לראות, עד כה בספרו של זכריה סיטשין אין דבר שאינו מתיישב עם נתוני המדע הרשמי.