צאו השומרי של האיסלאם והיחסים שלו עם יהודים מאת אלסנדרו דמונטיס
תרגום טרי לא סופי
מוצאו השומרי של האיסלאם והיחסים שלו עם יהודים מאת אלסנדרו דמונטיס
מונע על ידי מספר שאלות שנשאלו על ידי קוראים בנוגע לאיסלאם, החלטתי להעלות את מחשבותי על כך בצורה של מאמר. משימה מפרכת, שכן הנושא מורכב ביותר וכולל אירועים, מקומות ודמויות המתפרשים על פני 2500 שנה לפחות. על מנת לתאם בין הנקודות השונות יש לחלק את הדיון להיבטים שונים. ודאי דרוש אספקט-הבט היסטורי-גיאוגרפי, אחר כך לשוני, ודתי-סימבולי גרידא.
התזה שאני טוען, היא שהאסלאם הוא, כמו היהדות, הן דתות שמוצאיהן הוא שומרי או לפחות אכדי.
אני גם מרחיק לכת בטענה שמוחמד, מייסד האיסלאם, היה חסיד של האל האכדי סין, ננר השומרי. איך אני מגיע למסקנות האלה? נתחיל בניתוח היסטורי שחוזר אחורה בזמן מלידתו של האיסלאם ועד לתקופת אכד.
הצד ההיסטורי-גיאוגרפי.
בסביבות שנת 610, החל הנביא מוחמד לקבל 'חזונות-התגלויות' מאל שייקרא אללה - חזונות שנמשכו עד שנת מותו, 632. חזונות אלו נמסרו תחילה בעל-פה, ו אחרי מות הנביא נכתבו ועברו סטנדרטיזציה\עיבוד על ידי תלמידיו.
התורות שירדו עליו קבעו שאללה הוא האל היחיד, שנקרא 'הרחמן'. השם שניתן לתורות אלו היה 'איסלאם', שנחשב בעיני הערבים כנובע ממושג 'אל-אסלאם', מונח שעדיין זוכה למשמעות הדתית של 'כניעה מוחלטת לאל', אך המבטא מבחינה לשונית רק את המושג 'שלמות '. מוחמד החל להפיץ את תורתו במכה, מקום הולדתו, משם נאלץ להגר עקב עוינות כלפי תורתו. לכן הוא עבר ית'רב, שאחר כך החלה להיקרא אל-מדינה, מקום שבו, נראה, הוא לא בחר במקרה; השנה שבה התרחשה הגירה זו, 622, היא תאריך ההתחלה של הלוח האסלאמי, ותופעת ההגירה זכורה כ ההִיג'רה.
מה הייתה מדינה? מדוע בחר מוחמד דווקא במקום הזה? למדינה יש לנו התייחסות עוד כ-1100 שנים קודם לכן, בדברי הימים של המלך נבונאיד, השליט האחרון של בבל בין 550 ל-530 לפני הספירה; המלך, במהלך מסעותיו, נאלץ ללכת לכפר ית'רבו, שהפך לימים לתריפה ועדיין מאוחר יותר למדינה אל-מֻנַוַּרַה. שם זה פושט אז ל-Medineh או Medinet, ומכאן מדינה.
אבל מי היה נבונאיד? הוא היה בנו של הכוהנת של חרן בשם אדה גופי. הוא היה, כמו אמו, מסור לאל האכדי סין, ננר שומרי.
למרות ששמו היה תֵּאוֹפוֹרִיה המתייחסת לאל הבבלי נאבו, בנו של מרדוך, למעשה, בתקופת נבונאיד, האל סין היה נערץ בבבל בשוויון נפש עם מרדוך ואשתו סרפניטום עם בנם נבו.
אסטלת אדה גופי מגלה לנו ש כ כוהנת אל סין, היא כרתה ברית עם האל שלה: בנה נבונאיד יהיה 'מלך גדול' - אילו יחזיר את פולחן האל סין במקומותיו המקוריים ואם יביא את הכת שלו לארצו
אחד המקומות שבהם נבונאייד הקים את פולחן של אל סין היה דווקא יאטריבו מדינה, עיר שנמצאת, כמו גם מכה, בחלקו המערבי ביותר של חצי האי ערב, מדרום-מזרח לחצי האי סיני.
הצד - הבט הלשוני:
אמרנו ש סין הוא שמו האכדי של אל שומרי. אלוהות זו נקראה ננה, ושמו נכתב בשתי צורות שונות: שש.קי Shesh.Ki (אחי הארץ) ונאר.נאר Nar.Nar (הזוהר).
לעיר מדינה, בתקופתו של מוחמד, היה שמה המלא מדינה אל-מֻנַוַּרַה, שפירושו המילולי הוא 'העיר הזוהרת'. פירוש השם Nabu-naid הוא 'שבח של / ל-Nabu', שכן-NA-ID מגיע מה-NADU האכדי, הפועל 'לשבח'.
אותו הפועל בערבית מתבטא בשורש "חמד", המופיע בשם מוחמד, המתורגם בדרך כלל כ"הושבח – אחד שראוי לשבח". השם שניתן לתנועתו של מוחמד, האיסלאם, נגזר מאלסלאם, בתרגום כ'שלמות- מְלֵאוּת', כלומר - כניעה מוחלטת לאלוהים.
אבל השם אסלאם נגזר במקום זאת מ ה-SALAMU האכדי, עצמו נגזר מה-SILIM השומרי, לשניהם יש משמעויות מרובות כולל "להיות בריא- לעקוב אחרי- להיות שלם- לשמור-להשלים- לטפל
ניתוח הכתבים מראה שהסלמו האכדי מתאים ל-SALAM בערבית (בדרך כלל מתורגם כ'שלום שלום'), שנכתב בדיוק כמו אסלאם מאחר שהם נגזרים מהשורש הנפוץ SLM. הצד הדתי-סמלי לפי האיסלאם ה'אב' של הערבים, ולפיכך האב הקדום של הכת, הוא הדמות המקראית הנקראת ישמעאל. ישמעאל היה אחיו למחצה של יצחק, ושניהם היו בנים של אברהם, הפטריארך המוכר כאבי היהדות.
סמל האיסלאם הוא סהר הירח, שהיה גם הסמל המדויק של האל חטא, יתרה מכך שמות האלים האכדיים תמיד נכתבו עם כוכב מלפנים, ה'דינגיראן' הקובע. הלוח האסלאמי הוא לוח ירח, וחין היה אל הירח האכדי. בואו נחבר את הנקודות בשלב זה, יש לנו את כל המרכיבים לבסס את הדרך שהובילה מאכד להולדת האסלאם, וזה מוביל אותנו להקבלות מעניינות עם הדת היהודית והמקור המשותף של שתי הדתות, שתיהן אכדית. מטריצה וקרובים (במובן האמיתי של המילה). האל האכדי/השומרי ננה-סין (הזוהר) בפנתיאון האכדי היה אחיו של האל אישכור-אדד, שבמאמרי 'הולדת יהוה' זיהיתי עם יהוה המקראי (הזדהות חזקה עוד יותר בקשר לזה). מאמר 'יהוה לפני יציאת מצרים').
תגובות