הפוליטיקה מאחורי החטא הגדול ביותר בעולםהסיפור בקצרה:משה עולה להר לקבל את לוחות הברית. בינתיים למטה, העם מבקש מאהרון שיעשה להם אלוהים

הפוליטיקה מאחורי החטא הגדול ביותר בעולם

הסיפור בקצרה:

משה עולה להר לקבל את לוחות הברית. בינתיים למטה, העם מבקש מאהרון שיעשה להם אלוהים. אהרון משתמש בתכשיטי הזהב שלהם, מתיך ויוצר פסל עגל, ומכריז על חג למחרת. העם חוגג, ואז משה יורד, זועם ומחליט להשמיד את החוגגים.

מקובל לחשוב שחטא עגל הזהב הוא בסגידה לאלוהים אחרים, אך למעשה התנ"ך מעיד שהבעיה האמיתית היתה אחרת.

כשהעם מכריז על העגל, הם אומרים כך: "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שׁמות לה ד). כלומר פסל העגל היחיד שיצרו יצג בעיניהם אל אחד; את י-הוה, אלוהי ישראל. חיזוק נוסף לכך מקבלים כשאהרון מכריז: " ...וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַי־הוָה מָחָר." (שׁמות לב ה)

אבל משה רואה זאת אחרת. כשמשה מתעמת עם אהרון הוא אומר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה" (שׁמות לב כא ) אבל למעשה הסיפור בשום מקום לא מסביר מה היה החטא הגדול !

רק אם קוראים את הסיפור, ביחד עם עשרת הדיברות אז מבינים מדוע משה כעס. למשל הדיבר "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני... לא תעשה לך כל פסל או תמונה" גרם למיליארדי קוראים לחשוב שהחטא הוא סגידה לאלוהים אחרים ולפסלים,  למרות שכאמור, לא היה מדובר בעבודת אלוהים אחרים. 

סיפור העגל נצרב בתודעה האנושית כחטא החמור ביותר אי פעם.

למעשה, ההתייחסות השלילית לשימוש ביצוג עגל/שור בפולחן י-הוה היתה קשורה ליריבות פוליטית-פולחנית בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל. פסלי עגל או שור היו לגיטימיים במסורת הפולחנית של ישראל בממלכת ישראל הצפונית. מנהג זה בא לידי ביטוי בתיאור הקמתם של שני אתרי פולחן, בדן ובבית אל, על ידי ירבעם בן נבט, מלך ישראל הצפוני והכריזמטי:

"וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן." (מלכים א יב כח )

בעוד בממלכה הצפונית השימוש ביצוג שור ליהוה היה לגיטימי, הכהנים בממלכת יהודה פסלו שימוש בפסל שור כייצוג לי-הוה, ובהתאם לכך הסופרים הבליטו את ההבדלים בפולחן בין הממלכות (על פני הדמיון הרב ביניהם), והדביקו להבדלים אלו חומרה של חטא גדול ונורא. בפועל, "החטא" האמיתי של ירובעם היה הקמת מרכזי פולחן שהתחרו במרכז הפולחני בירושלים...

סופרי יהודה גם הוסיפו סיפור לעגני וסאטירי על אופן הקמת פולחן י-הוה בדן: פולחן שהחל לכאורה מנער בשם מיכה שגנב מאימו, ממשיך בהקמת בית לי-הוה הכולל פסלים על ידי הנער מיכה, ומסתיים במשלחת משבט דן הגונבת את הפסלים שבבית הפולחן בעוד מיכה רץ אחריהם וצועק "החזירו את אלוהי" ... (שופטים יז-יח).

הגרסה הסופית של סיפור עגל הזהב ביחד עם עשרת הדיברות, שירתה את הפוליטיקה של הבוז והלעג של ממלכת יהודה כלפי ממלכת ישראל הצפונית, בעקבות הקמת מרכזי פולחן מתחרים לירושלים, על ידי הפיכת יצוג השור בפולחן לי-הוה לחטא הגדול ביותר אי פעם.

מקורות:

The Decalogue’s Opening Laws, Written in Response to the Golden Calf דר' גילי קוגלר, אוניברסיטת חיפה

The Golden Calf: Bull-El Worship פרופסור רמי ערב

בתמונה: עגל הזהב. 

יש גם שהבחינו בדמיון נוסף בין המלך ירבעם בן נבט, האחראי על העגל בדן ובית אל, לאהרון, האחראי בסיפור עגל הזהב במדבר: לילדיהם יש שמות זהים, נדב ואביהו. האם זה מקרי ?