פורים ירון ידען

כיצד הפכו חז"ל את הסיפור הקומי והמשעשע של מגילת אסתר, לכתבי הקודש?

שלוש בעיות ניצבו בפני חכמים בצורפם את המגילה לכתבי הקודש: 

האחת, כיצד מוסיפים טקסט חדש לכתבי הקודש ולקאנון? 

השנייה: כדי שסיפור יקבל את "הזכות הגדולה" להיות כחלק מהקאנון, צריך להיכתב ברוח הקודש. 

השלישית: יש איסור להוסיף חגים שאינם כתובים בתורה, אז כיצד הוסיפו את פורים? 

על שלוש בעיות אלה התגברו חכמים באופן המעורר גיחוך. 

המסר הדתי העיקרי שחז"ל מייחסים לסיפור  המגילה - אף שאינו מוזכר כלל במגילה -  הוא ניצחונם של היהודים על זרע עמלק. עמלק בתודעה היהודית מסמל את העם שהתנגד לאלוהים. 

ואיך חז"ל הצליחו, בכל זאת, לדחוף את אף עמלק למגילה שאינה מעיניינו?

נורא פשוט:  חכמים  הופכים את המן האגגי להמן העמלקי. (פסיקתא רבתי פרשה יג) כאילו שמחבר המגילה העלים והסתיר במתכוון את המסר העיקרי ובמקום לכתוב המן מזרע עמלק, כתב האגגי. 

עולה מכך שלדעת חכמים סיפור המגילה הוא המשך ישיר של הציווי התורני המצווה למחות את זכר עמלק, וזה נתן "השראה" לחכמים להוסיף את המגילה לכתבי הקודש  כחלק מהציוויים להשמדת עמלק, כך נכתב בתלמוד: 

ביקשה אסתר מחכמים, כיתבו את מגילת אסתר  וצרפוה לכתבי הקודש. (חז"ל יודעים את ההיסטוריה לדקדוקיה ופרטיה...כמו תינוקות בגן שעשועים).

סרבו חכמים לצרפה לכתבי הקודש ללא ראייה מהמקרא,  עד שלבסוף מצאו לה אסמכתא מהכתוב בתורה:

 ' כתוב זאת זכרון בספר…(כי מחה אמחה את זכר עמלק') פירשו ודרשו חכמים את הפסוק כך:  

'כתוב זאת':  כתוב את השמדת עמלק בספר שמות ובספר דברים.

'זכרון': כתוב את השמדת עמלק בנביאים ['פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק' שמואל א,טו;2].

 'בספר' : כתוב את השמדת עמלק  במגילת אסתר. (מגילה ז ע"א).

לא כל החכמים הסכימו להסתמך על דרשה מומצאת זו, כך למשל סובר שמואל  שמגילת אסתר לא נכתבה ברוח הקודש ולכן אין לכותבה כחלק מכתבי הקודש (מגילה ז ע"א).

ומניין שמגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש?

זה פשוט למדיי, כי אם בתינוקות עסקינן אז מה הבעייה?

ר' אליעזר אומר מגילת אסתר ברוח הקודש ניכתבה, שנאמר :'ויאמר המן בליבו' מניין ידעו כותבי ומחברי המגילה , מה שעלה על לבו של המן? 

על כורחך רוח הקודש שרתה עליהם ולכן ידעו את אשר על לבו. אין לך דבר יותר קומי מאשר להפוך עלילה דמיונית לסיפור עובדתי ,רציני, קדוש ואלוהי. דמיינו לעצמכם מה הייתה תגובתנו לו היינו רואים קהילת אנשים המתיחסים לסיפור "כיפה אדומה" כלכתבי הקודש אך ורק משום שנכתב שם "ותאמר כיפה אדומה בליבה" ובמשך דורות ושנים היו קוראים את העלילה בדחילו ורחימו וכותבים אותה בדקדוק ובהקפדה יתרה.

כדי להוסיף על ההיתול הביא ר' עקיבא ראייה נוספת: ר' עקיבא אומר אסתר ברוח הקודש ניכתבה, שנאמר: 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה' וכי כיצד ידעו מחברי המגילה שאסתר מצאה חן בעיני כל רואיה וכי שאלו הם את כל הרואים? על כורחך רוח הקודש שרתה עליהם ולכן ידעו מה הרגישו רואי אסתר.

וכיצד מחדשים חג חדש, והוסיפו על מצוות התורה?

גם זו לא בעייה.

הבעייה השלישית שהם בדו חג מליבם, והרי זה אסור: "אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה" אלה הכתובים בתורה בלבד ואין רשות להוסיף עליהם.

אל דאגה זה ממש קל, חז"ל פשוט דרשו  קל וחומר:  כשיצאנו מעבדות לחירות (יציאת מצרים) אנו אומרים את שירת הים –  על אחת כמה וכמה כאשר התהפכה גזירת מיתה של המן לחיים, שנאמר שירה , היא קריאת המגילה (מגילה יד ע"א).

כך ממש, נביאים אינם יכולים לחדש מצוות אך חכמים יכולים לדון קל וחומר מפוקפק ולקבל היתר להוסיף, לחדש ולבדות חג חדש.  

בתלמוד הירושלמי אף החרו החזיקו בהפלגתם בחשיבות "מגילת אסתר". היצירה הקומית על אסתר ואחשורוש שנכתבה בתקופת שלטון פרס נהפכה ליצירה אלוהית שנכתבה עוד מתקופת משה רבנו: " המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני" (תלמוד ירושלמי מגילה פרק א דף ע). חכמי ארץ ישראל נהגו באנכרוניזים [ייחוס ספר לתקופה קדומה] מבלי לראות בכך פסול כפי שראה הרמב"ם. כך כתב הרמב"ם בשורש הראשון לספר המצוות: איני מתאר לעצמי שאדם יסבור או יעלה במחשבתו, שמקרא מגילה נאמרה למשה מסיני, ויחשוב שמשה ציוונו על מקרא מגילה עוד לפני הארוע עצמו.