עגל הזהב -זאת סגידה לאנונאקי אדד חדד אישקור תשוב, בנו השלישי של אנליל. סימלו שור

 

עגל הזהב - לכבוד אח של נינורתה אל אדד - הדד - תשוב רמון. סימלו שור













  • הדד הוא "מלך האלים" – בכיר הפנתאון האלילי בממלכות הארמיות, ומאוחר יותר גם באמוריות. מעמד זה בא לידי ביטוי בולט ברשימות אלים המשמשים כעדים להסכמים בינלאומיים של הממלכות הצפוניות וברמזים על מסורת בדבר מאבקו של הדד נגד אל הים (מסורת ששייריה מופעים גם במקרא). ייתכן כי מעמד זה משקף מאזני כוח פוליטיים במרחב של צפון הלבנט ואת מעמדה של השושלת השלטת בעיר חלב, אף שאין עדויות ברורות לקשר בין השניים.

  • אל הסער אחראי על הגשמים, וכתוצאה מכך, על פוריות האדמה והיבולים. מבחינה זו הדד הוא אל מעתיר המביא את ברכת פריון האדמה. היעדרו של האל (בין אם על פי החלטתו או כתוצאה מפגיעה בו) משמעה הפסקה בגשמים ובצורת. מבחינה זו להדד גם יכולת ענישה משמעותית, וזו באה לידי ביטוי בכתובות רבות של איומים וקללות על העונש שיטיל על החוטאים (אנ')[12].
  • במקביל, כאל המפעיל את הסערות, ביכולתו להשית הרס וחורבן באמצעות הברקים, הרעמים והרוחות העזות של הסערות. מבחינה זו, התעוררותו מהווה איום על החברה האנושית וגם בה נעשה שימוש באיומים וקללות במזרח הקרוב הקדום[2].
  • בתעודות העוסקות בטקסים דתיים בערים החשובות הסמוכות אֶבְּלָה וחלב, הוזכר הדד, יחד עם אל השמשכוּר, כאורקלים וכשופטים. מוערך שאזכורים אלה משקפים גם תכונות של אל צדק. מוטיב זה הופיע לימים ביתר שאת בהתגלמותו של הדד בממלכות המסופוטמיות[13].
  • כפועל יוצא ממאפייניו כאל סער, יוחסו להדד גם תכונות של אל מלחמה. זאת, הן בקשר למלחמותיו נגד אלים אחרים בסיפורי המיתולוגיה, והן בתבליטים שבהם מתואר הדד במרכבת מלחמה ובמסורות על הפקדת כלי הנשק שלו (האלה, ומאוחר יותר הגרזן הדו-להבי) בידיו של מלך לקראת מלחמה. עמידתו של הדד לצד המלך במלחמה סיפקה הן את הכוח הפיזי והן את שאר הרוח הדרוש לניצחון[14].

 











תגובות

Unknown אמר/ה…
חוכמה בגויים תאמינו, תורה בגויים אל תאמינו, the baal is mentioned as the Jews leave Egypt to be one of the only idols left standing in Egypt, which is what gave the Egyptians the courage to chase down the Jews, the baal is also spoken about as a weak point for Jews leaving Egypt as they went down the 49 gates of impurity when in Egypt, so many of them had bad habits and idol worship in their routine, Moses warned them to get rid of those false ways and adopt the one and only creator. This is the official narrative taught in jewdaisim today backed up by commentery for hundreds of years at least. And the tradition goes back to sinai.